אבי לניר - רכב אש ופרשיו

30.9.2023

אבי לניר עם בנו נעם ובתו נורית, סמוך לנפילתו

זהו ספר המחסיר הרבה פעימות נשימה. אלמלא היה תיעודי ומפורט, ניתן היה לחשוב שזהו ספר בדיוני בתעוזת הגיבור שלו, או בתעוזת הדמיון של הסופרת.

אבל זהו ספר שכתבה יעל ינאי על הטייס אבי לניר, שעונה למוות בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים ונמנע לגלות סוד מבצעי חשוב ביותר לקיומה של מדינת ישראל.

"אבי לניר – סיפור חיים קצר", הוא ספר רב רבדים והתרחשויות והקשרים שורשיים הכי ישראליים שיש. ספר של ילד שכבר בן 60 פלוס, שאביו הטייס נעלם לו כשהיה בן 7. הוא ממשיך לחפש אותו בגעגוע ולנהל איתו דיאלוג, גם כשהוא משלים בכאב עם מותו.

בפתיחת הספר על אביו, כותב נועם לניר:

אבי לניר על המטוס

"הספר הזה מוקדש לאמא שלי,

שהייתה שם ביום סיום המלחמה,

אחזה אותי בידה,

ואת נורית נשאה עליה.

ומאז, חמישים שנה, היתה שם עבורי

בחוכמה ובנאמנות אין קץ.

אם לא היא, לא הייתי כאן היום".

אבות ובנים – קשיחות ורכות

כל מה שייכתב כאן, יהיה קצה המזלג מדמותו הייחודית של הטייס אבי לניר. אביו ודודו היו אנשי אצ"ל לוהטים, בטרם קום המדינה. דודו אליהו היה מפקד האוניה אלטלנה שההגנה פוצצה בחוף תל אביב. אבי לניר הילד, היה אז בן 8 וצפה באוניה המתפוצצת. לא עלה בדעתו שכעבור כ-25 שנים הוא יהיה מפקד טייסת בחיל האוויר. הטייסת שטייסיה הראשונים במלחמת העצמאות סירבו להפציץ את האוניה שבה יהודים - ולהיות חלק ממלחמת אחים. אביו יעקב הפך לבכיר בשב"כ ובמוסד והיה שותף לאירועים מכוננים בהקמת המדינה. כל אחד מהם ראוי למאמר בפני עצמו במציאות ותעוזה שעולים על כל דמיון.

מיכל ואבי לניר נישאו בראשית שנות ה-60. היא באה מבית מפא"יניקי אדוק. אנשי האצ"ל רצחו את דודה, במאבק בין ההגנה והאצ"ל. בחתונתם נסגר מעגל. שתי המשפחות מההגנה והאצ"ל עמדו תחת החופה של הזוג הצעיר.

כמובן שזהו סיפור שחייבים להבהיר ולבאר אותו לדור הצעיר, שאינו יודע מי היתה "אלטלנה" ומי היו אנשי ההגנה והאצ"ל שהיו מוכנים להרוג וליהרג למען המדינה, בכל כוח אמונתם למענה.

זהו סיפור של אנשים דעתניים בעלי השקפת עולם שהיו חלוקים ביניהם בקנאות, אך לא היה ספק ברצינותם ונחישותם למען מדינה ריבונית יהודית.

הספר מביא מירקם נדיר של כישרון, מוטיבציה, אמביציה ומצויינות של אבי לניר וחבריו ומפקדיו הטייסים ואנשי האגף הטכני לעמוד במשימות בלתי אפשריות. הוא מתאר קרבות אוויר במלחמות ובאימונים ואת נפילתם של טייסים רבים, נפילתם בשבי, התעקשותם לחזור ולטוס אחרי עינויים ופציעות קשות. בו בזמן הוא מתאר יחסי אבות ובנים בין אבי לניר, אביו יעקב שנהג בו קשיחות רבה, אך יחסיהם היו קרובים במיוחד – ועד ההיפך המוחלט של אבי לניר ביחסו כאבא רך במיוחד לנועם.

כל דף הוא סיפור

בכל דף מדפי הספר ניתן למצוא סיפור כשלעצמו. הן מקורות המשפחה, הן מתיאורים עוצרי נשימה על קרבות אוויר בין הטייסים - והן השתאות גדולה מיכולותיהם. מה הירשו לעצמם במתיחת גבולות ביצועי המטוס וביצועיהם כטייסים.

הסיכונים וההעזה העצומים שלקחו, עלו להם גם בחייהם. הן משום שלא ויתרו והעזו בסיכון בלתי אפשרי והן משום החלטות שגויות שניתנו להם בזמן אמת.

הספר הזה חושף חולשות וחוזקות אנוש יוצאות דופן ומניח אותן לקוראים בהבנה ברורה, שיש כאן רעות ומחוייבות לוחמים ומשפחות מסוג אחר לגמרי.

אבי לניר מתבלט בקורס טיס כבר מהרגע הראשון. מדריכיו ועמיתיו מכירים בו כדמות יוצאת דופן. כבר בשלב טיסת הסולו הראשונה שלו בקורס מחליט המדריך הקפדן והנערץ יוסי חנקין על צעד יוצא דופן. הוא שואל את אבי אם הוא מוכן לטיסת הסולו לבד, ללא ליווי מדריך כמקובל. אבי נרגש מההצעה נענה מיד ויוצא בהצלחה לבדו.

בהמשך, כשכבר הוכשר טייס והדריך בעצמו, נאמר עליו בספר "כל מי שלמד מלניר איך לטוס, מדבר על יכולת החיבור האנושית המיוחדת שלו באוויר. כשהיית איתו בשמים, הייתם רק אתה והוא. היכולת הנדירה הזאת שלו להסביר, ללמד, להנחות ולתקן, ובאותה נשימה לשבור מחיצות כשצריך. ממש לא המדריך הקשוח שיושב מאחור ומתקן אותך. עם אבי אפשר היה לדבר, לצחוק ואפילו לשיר"...

חייו מכאן ואילך של אבי לניר, מלווים כטייס קרב בקרבות אוויר חריגים, שבהם נכנס עם מטוסו ללהבה של המיג שפגע בו והצליח לחזור ולנחות בבסיס בשלום כשחופת המטוס שלו שחורה כולה מפיח. הוא עובר עוד אימונים וקרבות אוויר שבהם קורים אסונות ונהרגים טייסים. הוא לוקח אחריות ומבקש להתפטר כמפקד טייסת, אך מפקדיו אינם מוותרים עליו. זהו חלק מחיי הטייסים ומחיר המצויינות. חייו שזורים בהישגים ובסיכונים יוצאי דופן. כולל קרבות אוויר שבהם הפיל מיגים סוריים וכאלה שנאלץ לנטוש את המטוס וחולץ מהקרקע, או הצליח כמעט בדרך נס לנחות, כשמטוסו מחורר כולו מפגיעות מטוס אוייב.

לעצור מילימטר לפנֵי

אביהו בן-נון מפקד חיל האוויר לשעבר, מסביר זאת בספר: "תבין את העיקרון, אתה לא יכול להיות טייס טוב בלי להביא את עצמך לביצועים שנמצאים בקצה המעטפת. ממש בקצה. כדי להיות טייס טוב באמת, אתה צריך לדעת לעשות עם המטוס דברים שאף אחד לא חלם לעשות איתו.

זאת בלי לחצות את גבול המעטפת, כמובן. ברור שחייבים לדעת לעצור מילימטר לפנֵי. ולכן אני חושב שכל טייס טוב שאוהב את המקצוע, שרוצה להפיק מעצמו את המקסימום, יש בו גם מן השובבות וממעשי הקונדס. בעינַי זה לא רק לגיטימי. אני רואה את זה כאינדיקציה נוספת להיותך טייס טוב. ולכן לא תמצא טייסים, ודאי לא מפקדי טייסות, עם רקורד של הפלת מטוסי אויב בקרבות אוויר, שאין בהם את התעוזה להגיע עד לקצה המעטפת."

 הספר מתאר אותם ואת מלחמת יום הכיפורים של הטייסים. הם מבצעים קרבות ולוקחים סיכונים שמעוררים גם בתוכם ויכוחים נוקבים. בכלא הסורי הם עוברים עינויי תופת בחקירות. אבי לניר נופל עם מטוסו נשבה ומרוסק בידיו וברגליו. המתח לשלום כל השבויים עצום. כעבור 9 חודשי שבי מתברר שמתקבלות רשימות השבויים בסוריה. נעם לניר בן ה-6 שומע על כך ומתיישב על מדרגות לשכת מפקד הבסיס, ממתין לדעת. רפי הר-לב המפקד אוסף אותו אליו ולוקח אותו הביתה לאימו מיכל ואחות הקטנה נורית. אבי לא ברשימה, הוא מבשר לה, את הבשורה המרה שכבר חשה קודם.

 מיכל מאבדת במלחמה גם את ישראל ברזילי, אחיה השריונר שנהרג שבוע לאחר מכן ברמת הגולן. לא רחוק מנפילת מטוסו של אבי.

לחיות עם המוות

מן הספר: "צבי ברזילי, אביה של מיכל, מגיע מבעוד מועד לבסיס בחצור כדי להימצא עם בתו ונכדיו לקראת קו הסיום. בכניסה לבסיס הוא עוצר בסמוך לשער ומאזין למשדר המיוחד על רשימת השבויים. דמעות פורצות מעיניו. הוא מסובב את המכונית וחוזר הביתה לקריית חיים. הוא איבד בן במלחמה, ועתה מתברר שגם חתן.

צבי, שנולד במלחמת העולם הראשונה במערב אוקראינה, חווה את פרעות פטליּורה בגיל חמש. כשהפורעים הגיעו לעיירה שבה חי עם משפחתו, הם תפסו את סבו וסבתו, ערפו את ראשיהם ושיחקו בהם כדורגל. בגיל 13 עזב את ביתו, הצטרף להכשרה ועלה לארץ ישראל. כאן הקים משפחה, נולדו לו שלושה ילדים. בנו היחיד יאמר על קברו, שאילו היה צריך לבחור, היה גם הוא בוחר לשתוק ולא לדבר. הנאמנות לארץ היתה מעל הכול".

עד היום אין יודעים מתי מת אבי לניר. הוא אצר בתוכו סוד מבצעי חשוב וקריטי למדינת ישראל - והחליט לא לספרו לשוביו, עד שעונה למוות. הוא נפל בשבי ב-13 באוקטובר 1973 והוחזר בארון מתים ביוני 1974. סא"ל אבי לניר, בן 33, קיבל את עיטור העוז לאחר מותו על שנצר את סודותיו ולא הסגיר אותם.

180 פרחי טיס החלו איתו את קורס הטיס. מתוך עשרת החניכים בלבד שסיימו, ב-1961, נהרגו חמישה טייסים במהלך השנים, שאבי האחרון בהם, במלחמת יום הכיפורים.

נעם לניר, על הדיאלוג בינו לאביו

קצה המזלג

זהו קצה המזלג בלבד, ממכלול השלם בספר, שבו מוזכרים הטייסים בשמותיהם, המבצעים, המשפחות וחיי הבסיס הצבאי שגרו בו - והחברים שנפלו. הדריכות והחרדה התמידיים באורח החיים הזה.

נועם לניר, מסופר בספר, היה ילד היפראקטיבי, שלא סיים אף שיעור. מאז מות אביו הוא מחפש משמעות להמשיך ולקיים אותו. הוא נכשל בקורס טיס וחש אכזבה עצומה מעצמו. אחרי שהתעשת מהמשבר, בעזרת אימו מיכל, הלך לעסקים. הקים קרן מיוחדת לניצולי שואה לזכר סבו צבי והצליח לסגור מעגל:

בסטארטאפ שהקים, עובדים כיום שלושים טייסים שפועלים למען מטרות חברתיות. הוא השלים ושלם עם עצמו, כהמשך ראוי לאביו.

הסיפור של סא"ל אבי לניר חשוב להילמד בכל מסגרת. בהיכרות, בידיעה, בערכים ובוויכוחים בחיל האוויר. בהשראה הגדולה שלו. דילמות עצומות ונכונות עצומה להיות יוצא דופן. ובו בזמן – לתת הכל למען מדינת ישראל. אחרי 50 שנה זהו סיפור כואב במיוחד לדעת מה נתנו ומה היו נכונים עוד לתת.