אהבת רבותי - יצחק ומרדכי

פרס הנגשת ההיסטוריה ע"ש ד"ר יצחק נוי לד"ר מרדכי נאור

3 שנים חלפו מאז הלך מורנו ועמיתנו האהוב ד"ר יצחק נוי לעולמו. אבל קולו לא נדם ואתמול זכינו בטקס מרגש להענקת פרס מצויינות על שמו לעמיתנו-חברנו ד"ר מרדכי נאור. במרכז נגישות ציבורית רחב ידיים וראוי לשבח בתל אביב, בירכו עמוס באר מנהל המרכז, כבד ראייה מילדות ואפרת גל-עד מנהלת קרן ראשון לציון.

אריה גולן חברם הוותיק של נוי ונאור מימי הרדיו הינחה, ד"ר נורית נוי, אלמנתו של יצחק ערכה - וועדת הפרס בראשות פרופ' דינה פורת, פרופ' אביבה חלמיש ופרופ' משה צימרמן – שיבחה.

משך עשרות שנים פתח יצחק נוי את השבתות ברדיו בבוקר לעשרות ואף מאות אלפי מאזינים בארץ ובחו"ל – בתכנית ההיסטוריה העולמית שלו. פס קול שמור, רחב מאד. היסטורי-עולמי-ארצישראלי-תרבותי וייחודי מאד. כל שבת שלושה מומחים לנושא אחר או לדמות מכוננת בארץ ישראל. התכנית של יצחק נוי – איציק בפי ידידיו ואוהביו, הייתה תפילת השחרית המרתקת של שבת למאזינים החילונים האדוקים - ולדתיים בשידור החוזר, עם צאת השבת. כולם האזינו לה בצמא.

ד"ר מרדכי-מוטקה נאור מרתק את הקהל על ימי הרדיו שלו כילד, בימי המנדט

***

לפני 3 שנים, עם סיום תכניתו בשידור חי, בשבת בבוקר בירושלים, חש ברע. רגע לפני יום הולדתו ה-80 הוחש לבית החולים. סרטן אלים נתגלה בגופו והוא בישר לחבריו שזה הסוף. כעבור חודש הוא נפטר בביתו ונקבר במושב נטעים בו נולד וגדל ומת.

איציק ומוטקה נאור - שחגגנו לו ולרעייתו המשוררת לאה נאור, יום הולדת 90 בשנה שעברה, בבית הפלמ"ח - הם ממובילי ומומחי ההיסטוריה של הציונות. מראשית היישוב העברי בארץ. יחד הלכו יד ביד ובעצה טובה ומנחילים לנו אוצר כתוב ורדיופוני של תולדות הארץ. הוא נמצא באתרים שלהם, בספריה הלאומית, בארכיונים, ברשתות החברתיות ובשבילי הארץ כולה.

שני אנשי אשכולות שזהו מפעל חייהם. הם אנשים חילוניים. אבל אני מעז לומר שהם מהדת הציונית. עסקו בה, האמינו בה, חקרו את מחלוקותיה בסקרנות וידענות, מבלי להטיף לאיש. אוצר הידע והרוח שלהם הוא נכס עצום לדור שאינו יודע את טעמה של הציונות מראשיתה, עקרונותיה ואמונותיה – להקים כאן חברה ישראלית יצרנית ובריאה, נורמלית ותקינה. משרתת באמונה את מדינת ישראל ומנסה לגשר בין זרמיה. זו לפחות הייתה ההתחלה, לצד קיטובים שנפערו בה – עד הדור שמשכתב אותה בכוחנות זרה, שלא הכירה מעולם.

הקרן על שם יצחק נוי, באמצעות קרן ראשון לציון, ההחליטה לעודד שדרי רדיו ולהנגיש את ההיסטוריה לעוסקים בה, ברוחו. בשנה שעברה זכה בפרס יגאל בוטון עורך הרדיו הוותיק, שמשך שנים ערך את תכנית השבת של יצחק נוי עם חדוה אלמוג.

אתמול זכה בפרס ד"ר מרדכי-מוטקה נאור שאין ראוי ממנו. אין פרס בתולדות הציונות שלא זכה בו. עשרות הפרסים מתחבאים בקיר צנוע פנימי של ביתו – על כל מפעלותיו, עשרות הספרים שכתב, מאות המאמרים שערך ותערוכות שאצר – לצד מחקר אקדמי והפיקוד על גלי צה"ל בעבר.

תעודת ההוקרה - פרס יצחק נוי להנגשה היסטורית לד"ר מרדכי נאור

***

בהרצאה מרתקת על הרדיו בימי המנדט הבריטי, תיאר נאור את ילדותו בהאזנה לרדיו בגלים קצרים ובינוניים, כילד בגן יבנה - ואחר כך ברחובות. הוא הצליח לחפש ולמצוא תדר, במקלט הרדיו המגושם שהיה אז, לאתר את רדיו המחתרת "קול הגליל" של "ההגנה" ולשמוע שצפת נכבשה בידי הפלמ"ח והפכה לעיר עברית. במרכז הארץ לא קלטו אז את רדיו "קול הגליל" ומה הוא מספר ומשדר.

מוטקה רץ לבית הספר נסער וסיפר זאת נרגש לחבריו. המורה שלו נזף בו ואמר שאין לו מושג "מה זה קול הגליל" – ויש להתייחס לדבריו כשמועה בלבד. כעבור פחות משעה התייצב מנהל בית הספר יעקב שניידר בכתה ואמר נרגש לתלמידים: "ילדים, צפת נכבשה בידי הפלמ"ח והיא עכשיו עיר עברית. שמעתי הרגע ברדיו".

מוטקה שב לחייך חיוך של ניצחון. המנהל שניידר, אגב, היה אביו של יוסי שריד.

מוטקה המשיך לספר לנו בטקס הפרס מנפלאות הרדיו בילדותו. ערב הכרזת העצמאות בפי בן גוריון, אימו שלחה אותו להתרחץ מוקדם, לכבוד האירוע. הוא עשה כמצוותה ויחד עם בני המשפחה נצמדו בחגיגיות ובהתרגשות למקלט הרדיו הענק בבית – להיות שותפים-מאזינים להכרזה ההיסטורית.

פלא הרדיו הזה שבה אותו בקסמו וכנראה הדריך אותו באופן טבעי לפקד בהמשך על גלי צה"ל. אהבה שהיא גם מקצוע למביני דבר.

***

זכיתי להכיר ולהוקיר את שניהם, את יצחק ומרדכי, שאני רואה בהם את רבותי ההיסטוריים. סיפרתי בטקס על איציק נוי שבלעתי ברדיו, עוד בשנות ה-60, כילד כפר בעמק. בן 6 הייתי מאזין לו במקלט הרדיו הגדול בבית. "לבת ולבן ולכל המתעניין", "פינת הילד" ו"חתול בשק". קולו החם והעמוק של יצחק המספר היה ממגנט. זה היה טקס קבוע שלי בבית: הייתי בולע את הלחם המטוגן שאמא הכינה לי לכבוד יצחק המספר וכמובן בולע גם את יצחק המספר עצמו.

לימים הגעתי כסטודנט צעיר לרדיו בירושלים. יצחק קיבל את פני במאור פנים בסלילת דרכי ברדיו. מעודד, נותן עצה טובה ומועילה, מילה של הערכה - וגם מרגיע מפני מנהלת מחלקת הנוער הקשוחה.

ד"ר יצחק נוי במיטבו באולפן הרדיו. צילום: ראובן מן

***

דרכנו המקצועית ברדיו נפרדה – עד שחזרתי בעצמי להיסטוריה של ארץ ישראל בספרים, מאמרים ומחקרים.

יחד עם מוטקה נאור, היינו שותפים לתוכניותיו של יצחק נוי על טרומפלדור, נהלל, בני ארגון "השומר" ורות דיין, בעקבות ספרי. בקיאותם בכל אלה, כמו בנושאים רבים ומגוונים, הייתה לי חווייה ומקור השראה ותודה למורים-שותפים נאמנים כאלה.

יצחק התייחס לתכניתו בדייקנות ובחרדת קודש. מתאם מועד שידור לפחות חצי שנה מראש ומודיע לי שיתקשר אלי ביום שישי בשעה 11.00 יום לפני השידור, לפרטי התכנית בשידור חי למחרת.

וכך היה. בשעה 11.00 הייתי מכוון את השעון לפי הצלצול של יצחק. והוא מזהיר אותי לא לנשום חזק בשידור ובדיבור, לא השמיע רשרושים של ניירות, לדאוג לשקט בבית בזמן השידור החי. להרחיק את הקפה בשולחן ולשתות בלי להשמיע רעש של שלוקים בטלפון. מנתב את השידור, חד וממוקד, ביד אמן ובקיאות בין המשתתפים - והשעה ההיסטורית קולחת. ככה אוהבים היסטוריה, בלי לדקלם אותה. קודש הקודשים של הרדיו בשבת.

אהבת רבותי יצחק ומרדכי.