אהוד מנור- הפלא הישראלי האהוב - 20 שנה למותו
- אוריאל בן-עמי
- Jun 15
- 3 min read
13.4.2025

אהוד מנור וכמעט 1000 שיריו, תכניות הטלוויזיה והרדיו שלו ותרגומיו למחזות - נשאר פלא ישראלי. איש מוכשר ואהוב יוצא דופן ואוהב הארץ.
"אין לי ארץ אחרת" שלו עם קורין אלאל, הפך למעין הימנון שני.
הוא היה שמאלן בדעותיו והימין מאמץ את אהבת הארץ שלו משיריו, כאילו כתב אותם למענו.
גם אהוד מנור עובר תהליך סיפוח לנרטיב המתחדש ובכל זאת נפלאותו של אהוד מנור חיה ונושמת, באותנטיות שבה כתב והתכוון, ללא זיופים פוליטיים. הוא משורר לאומי ישראלי בקונצנזוס. אהבת הארץ שלו אינה מזייפת.
***
ומה שנשאר כרגע הוא לחזור לזיכרון מתוק ומאלף ומלמד, מלפני כמעט 60 שנים, עם אהוד מנור וארץ ישראל, שהיה תענוג לגדול בה, להיות גאה בה ולהיות מחוייב אליה.
***
אוי כמה קינאתי בו, באהוד מנור ז"ל.

לא משום שהיה מפורסם ועובד ברדיו, שכבר אז חלמתי עליו. הייתי עיתונאי קטן ב"הארץ שלנו", שהיה תחילת הגשמת חלום. והנה זיכרון של שוליית הקוסם באולפן "קול ישראל":
פעם, לפני יותר מ-50 שנה, להיות עיתונאי קטן היה גאווה. זה היה אפילו תואר רשמי עם תעודה רשמית של "הארץ שלנו". עיתון ילדים מופלא שהיה שייך ל"הארץ", שראה אותה כארץ שלנו. זה היה הרבה שנים לפני שאריק אינשטיין כתב ושר את "עיתונאי קטן" שלי - והתכוון להיפך הגמור. מידי פעם היו העורך יעקב אשמן ומזכירת המערכת אסתר קל, יוזמים מבצע עיתונאי ומטילים אותו עלינו העיתונאים הקטנים.
אחד המבצעים היה להיות שולייה של בעל מקצוע כלשהו. ללוות אותו בעבודתו משך יום שלם - וכמובן לכתוב רשמים מיום העבודה. בחרתי באהוד מנור. ליוויתי אותו יום שלם מהבוקר ועד תוכניתו "עד חצות" בגל הקל של רשת ב'. הוא אירח אומנים ונתן לי זכות לראיין את גדי יגיל, שהיה אחד מהם. גדי יגיל היה אז אלוף החיקויים והמצחיקנים בארץ - התרגשות היתה גדולה. אהוד מנור, היה תמיד רב-קסם, נעים הליכות פזמונאי פורה ביותר ואיש רדיו וטלוויזיה חרוץ ביותר, דוקטור לחקר ספרות אנגלית ומתרגם מחזות - ומאוחר יותר חתן פרס ישראל לזמר העברי.

---
הוא קיבל את פני במאור פנים באולפני הרדיו בתל-אביב והקסים אותי. שיתף אותי בהכנת תכניתו וגילה לי סוד ששבה את ליבי: מידי יום, בסדר יומו העמוס, היה נוהג ללכת לקולנוע, לסרט בהצגה יומית של חמש אחר הצהרים.
בלעתי אותו בקנאה ותדהמה. לכפר שלי היה מגיע סרט רק פעם בחודש. לא פעם הוא הוגבל לגיל 16 ונאלצנו לראות אותו דרך החלון של בית העם. (אם היינו צוחקים בטעות בקול רם, גרינשפון הכרטיסן היה מגיע בריצה ומגרש אותנו). לפעמים הסרט היה נתקע ב"אגד" חבילות בחיפה ולפעמים היה מתבטל ברגע האחרון, כי אחד הוותיקים נפטר - וכל הכפר נמנע מסרט בשבעה.
בינתיים נתגלתה לי גם הפתעה: בחיפוש אקראי בערך של אהוד מנור בויקיפדיה, נמצאת תמונתנו המשותפת מהשידור החי ההוא באולפן. מאוסף דן הדני של הספרייה הלאומית. הילד הזה לידו הוא אני מאז ומשם.
עברו שנים. התמונה עם אהוד מנור באולפן, מופיעה עכשיו בספרי "רוחות הכפר", על ימי הילדות ההיא והשראתה.

コメント