איש של אנשים: דברים לזכר ד"ר צביקה צמרת ז"ל - יום הולדתו ה-80 | שנתיים לפטירתו
- אוריאל בן-עמי
- Jun 14
- 4 min read
18.2.2025
זיכרון ממני ומד"ר מרדכי נאור
משך כ-שלושים שנה הגה והוביל ד"ר צביקה צמרת את קבוצת ירוחם ואסף כשותפים, אנשי רוח ומעשה שמכנה משותף להם: עשייה ואהבת הארץ, מעבר לכל המחלוקות. לפני שנתיים נפטר. היום יום הולדתו ה-80.
צביקה היה חבר שמנהיגותו בקשר המיוחד שידע לסלול לאנשים רבים שונים ומשפיעים ורתם אותם יחד לתקווה של רוח ומעשה טובים יותר במדינה.
כמה אנו זקוקים לאיש כמוהו.
***
הנה שוב דברים מהלווייתו. זכרו לברכה גדולה.
בהלווייה של חברנו צביקה צמרת ז"ל התברר שוב למוקיריו מה שידעו ונשאר פלא: ד"ר צבי צמרת, צביקה בפי כל אוהביו, היה חבר קרוב של כל אחד ממאות הנאספים. אלה שעלו לדבר ואלה ששוחחו בינם לבין עצמם.
צביקה היה איש של אנשים. מנהיג חברתי וחינוכי והיסטוריון. לכל אחד מהנוכחים יש צביקה יקר משלו.
וכך עלו בנותיו ובנו ובני משפחתו לדבר, וגם יהורם גאון, הרב יואל בן נון, ד"ר עליזה בלוך ראש עיריית בית שמש, שצביקה בחר לגור בה שנים רבות, ד"ר יניב מזומן המנהל החדש של "יד בן צבי", שצביקה ניהל 28 שנים(!) והוציא תחת ידיו למעלה מ-700 ספרים(!) כתבי עת וסיורים -שכולם אהבת הארץ מוקפדת ומנומקת.
תלמידיו מתיכון דנציגר מקרית שמונה, שבא ללמדם לפני כ-חמישים שנה, בעיצומן של הקטיושות היומיות על העיר. הם בגרו מזמן והגיעו מכל קצוות הארץ. עולמות מגוונים בחברה הישראלית.
צביקה היקר היה של כולנו יחד, חבריו ומוקיריו, ושל כל אחד לחוד.
רישומו עלינו במעשיו ומחקריו, עוד ישמשו לנו הוכחה ניצחת: אפשר אחרת ולטוב בארץ הזאת - וצביקה הוכיח זאת.
בינואר לפני 11 שנים הזמנתי אותו לנהלל להשקת ספרו של מורנו מהכפר פרופ' דוד גולן ז"ל, "היהדות מאין ולאן? צביקה העמיק כדרכו במקורות ושולי נתן הנעימה לנו בזמירות ישראל.
לפני שבועיים פגשתי בו לאחרונה וזו גם התמונה האחרונה שלו.
הנה הדברים שאמרתי עליו בהלווייה ולאחריהם דברי ד"ר מרדכי נאור, הסופר וחוקר תולדות הארץ, שקראתי בשמו.
כמה קשה, כמה עצוב. צביקה היקר, לא מתאים לך למות.
כל מפגש איתך, היה טיפול שורש לארץ ישראל, למדינת ישראל, לחינוך בישראל. להוכחה ברורה לרוח הטובה בה. לחברה בריאה ותקינה, ברצף הדורות. אלה היו בנפשך.
היה לך שורש עמוק בעמק. מוריה הדגולים של תמי מקיבוץ יפעת, מאיר איילי וישראל ביטמן, הפכו לחבריך ולעמיתיך הקרובים. זכיתי שהיו לאחר מכן גם מורי בתיכון – וכך הסתעף לנו השורש, לצמתים שונים.
צביקה היה קורא קפדן ונדיב. מבקש חוות דעת ומאיר חוות דעת בהערות בונות ותומכות.
צביקה היה סקרן בלתי נלאה והדביק את כולנו באהבת הארץ שלו. ברצון לדעת ולהכיר עוד. לפני יותר משלושים שנה הקים ויסד את קבוצת ירוחם, שזה המכנה המשותף לה: חילונים ודתיים, מכל תחומי העשייה, שנושמים את הארץ ודואגים לשלומה של המדינה. מתפעלים בכל סיור מעוצמת בנייתה והתפתחותה – ובו בזמן כואבים את הפיחות בדמותה.
צביקה לא ויתר על האופטימיות לרגע והאמין בכל ליבו, בכוחות החיוביים שקיימים בנו. יותר מכל חרד מפני מלחמת אחים ושפיכות דמים – ועשה הכל להשפיע, למתן את הרוחות והקולות המתלהמים.
בשנים האחרונות למדנו תלמוד בביתו, כאן במודיעין. כינינו את הקבוצה "התנאים של מודיעין". התחברנו לשורש הקדמון, בלימוד יהדות חי מאז ונושם עד עכשיו, שמאפיין את דרכו של צביקה כל חייו.
בשנתיים האחרונות, דאגנו לו מאד. מצבו הבריאותי נחלש, עד כדי סיכון חיים. אבל צביקה, הפתיע אותנו בכל פעם מחדש: גבר על כל קושי והמשיך קדימה. בקצב, שלא מבייש אדם צעיר.
לפני שבועיים הוא שוב הפתיע אותי. הזמין אותי לסיור בלוד, לעמוד שם מקרוב על החיים בעיר הטעונה הזו. שפשפתי את עיני: רק יומיים קודם לכן, אמר לי צביקה שהוא מתקשה בהליכה ובנשימה - והנה הוא מגיע ללוד, נוהג בעצמו, משתתף ערני בסיור. מתנצל, שהוא חייב לצאת לפני הזמן. כי הוא ממהר לפגישה עם שר החינוך, בירושלים.
צביקה היה לנו ראש גשר בחברה הישראלית. הוא נקרא בכל פעם לגשר בין הקצוות הפרומים שלה ולשמור עליהם שלמים. ללמוד להכיר אותה לעומק ולהמשיך להאמין בה.
צביקה היית לנו המבוגר האחראי. עוד לא הלכת וכבר אתה חסר. אם נצליח לשמר את מפעל אהבת וידיעת הארץ שלך, יש מקום לאופטימיות שלך.
***
ד"ר מרדכי מוטקה, נאור, הסופר וחוקר תולדות הארץ, הוא חבר קרוב ותיק ועמית של צביקה, בשיתוף פעולה מקצועי, רב שנים. יחד איתם השתתפנו בתוכניתו ההיסטורית של ד"ר יצחק נוי זכרו לברכה, שהלך מאיתנו רק לפני חודשים אחדים.
מוטקה לא יכול היה להגיע לכאן - ואקרא, בשמו את דברי הפרידה שלו, ממך צביקה.
דברי ד"ר מרדכי נאור:
צביקה צמרת, שאנו נפרדים ממנו היום, היה אולי האיש המזוהה ביותר עם ארץ ישראל היפה.
איש רוח ואיש מעשה, חלוץ העובר לפני המחנה ושליח לכל דבר מצווה. מי עוד כמוהו הגיע לקריית שמונה עם משפחתו בעצם ימי הקטיושות, כדי לנהל בית ספר תיכון; וכשיצא לשבתון לא נסע לחוץ לארץ, אלא עבר לשנה עם משפחתו לירוחם; הוא היה נאה דורש ונאה מקיים ושנים רבות התגורר באפרת ואחר כך בבית שמש.
ואיך אפשר לשכוח את עשרים ושמונה שנותיו בראש "יד יצחק בן צבי" – מוסד מפואר שהוא העלה לגבהים של תרבות ומחקר ורוח, ואת שאר תפקידיו והוועדות שבראשן עמד. תמיד הנחו אותו אהבת עם ישראל וארץ ישראל. והיו הספרים והמחקרים הרבים שכתב וערך.
Comments