איתמר ויורם, זוריק ורפול – ותחילת החיים
- אוריאל בן-עמי
- Jun 8
- 3 min read
30.6.2023
הם היו הכי חזקים במחזור בני המושבים שלנו בתנועת המושבים. מכתה ה' ועד י"ב, פגשנו אותם בטיולי התנועה ובמחנות בחופשות סוכות, חנוכה, פסח והחופש הגדול. לאיתמר היתה כף יד ענקית, משאירה סימן אפילו בצ'אפחה חברית. ליורם היתה פלומת שפם ג'ינג'י. איתמר בן דויד מכפר יחזקאל ויורם איתן מתל עדשים, היו בולטים בכל טיול – וחברים קרובים. למדו יחד בחוות הלימוד בעפולה והיו צמודים זה לזה בטיולים.
במסעות במדבר יהודה וגם בשביל הנחש במצדה, איתמר היה מוריד את הסנדלים ומטפס יחף, על הסלעים. בלילה, כשהכנו קומזיץ והלכנו לקושש כל מיני זרדים וענפים יבשים של שיחים למדורה, איתמר הופיע פתאום, לא ברור מאיפה, עם איזו דלת כבדה ושבורה שמצא, וסחב על הגב. היא החזיקה לנו את האש במדורה לחצי לילה.
בטיול האופניים מנהלל לערבה, בכביש סדום בדרך למצדה, התחלנו לנשום ולנשוף ונגמר לנו האוויר בעלייה התלולה. ירדנו מהרכיבה, והובלנו אותם לצידנו ברגל. גם ברגל בקושי נשמנו בעלייה. יורם הרים את האופניים על הכתף וככה עלה איתם ברגל את הכביש למצדה, עוקף את כולם.
לא שאלנו אותם למה, כי ברור שהם חושבים ומסוגלים לעשות ככה.
איתמר עסק להנאתו גם בפיסול בברזל שריתך בחצר המשק במושב ויורם שבר את כל השיאים כבר בגיל 15: הוא עשה קורס צניחה צה"לי וביצע 7 צניחות. רפול, אבא שלו היה הקצח"ר והבין שהילד כבר כשיר לצנוח.
הגיעה מלחמת יום הכיפורים ב-1973. כולנו התגייסנו סמוך אליה, או מיד לאחריה. היא הותירה רושם קשה עלינו. טייסים רבים נהרגו. היכרנו את בני העמק הנופלים. אל"מ זוריק לב, מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד, שילדיו למדו איתנו בנהלל – נחלץ למלא את השורות. עלה לגיחת קרב במצרים במטוסו ונהרג. הטייס הבכיר ביותר שאבד במלחמה.
איתמר הלך לסיירת מטכ"ל, יורם הלך לקורס טיס.
במרץ 1975, הייתי חייל בחופשת החלמה מהפציעה באימונים. גרתי אז בתל-אביב, סמוך לרחוב דיזינגוף. לקראת חצות שמעתי יריות חזקות, בלתי צפויות לחלוטין. רצתי לפי הרעש לכיוון הים. מחבלים חדרו למלון "סבוי", תפסו בני ערובה ודרשו מסוק ושגרירים זרים בתמורה לשחרור בני הערובה. חיילי סיירת מטכ"ל עמדו שם בצד ונערכו לפריצה למלון. היכרתי את חלקם מהעמק, אמרתי שלום ליואב בנימיני ולאילן בלומר שחייכו וגיליתי גם את איתמר. פניו היו קודרים מאד ונחרתו לי בזיכרון.
כעבור שעות, רק לקראת אור ראשון, בסביבות חמש בבוקר פרצה סיירת מטכ"ל למלון. התפוצצו שם מטעני נפץ ונשמעו קרבות יריות בין החיילים למחבלים. אש ועשן נראו מבחוץ, בתוך המלון.
לקראת שש בבוקר השתרר שקט באובך הירי. במחסום צה"ל מטרים אחדים לפני המלון, ראיתי את עמירם לוין מפקד סיירת מטכ"ל יוצא ממנו בפנים קודרים וחתומים. אחריו יצאו חיילי הסיירת, נושאים שתי אלונקות מכוסות בשמיכות צבאיות. בצהרים התברר שאלה אל"מ עוזי יאירי ואיתמר בן דוד, שנהרגו בקרב. איתמר נקבר בכפר. הוא היה בן 20. בהכשרתו כלוחם עבר בהצלחה קורסי צניחה, קשר, נהיגת טנק, חבלה ותותחים ללא רתע. מפקדו כתב עליו שהיה איש השדה והשטח הטוב בצוות - מטובי הלוחמים ביחידה ומיועד לקצונה ולתפקידים מיוחדים.
יורם איתן המשיך בקורס טיס, סיים אותו מצטיין והיה בצוות האירובטי של חיל האוויר. כעבור 6 שנים, ביום הזיכרון בחודש מאי 1981, מטוסו התרסק והוא נהרג בתאונת אימונים. רפול היה אז רמטכ"ל. הוא קיבל את ההודעה מהאלוף דוד עברי מפקד חיל האוויר. לקח מטוס צבאי קל משדה דב בתל-אביב והטיס אותו לבדו לרמת דוד, הסמוך למקום מגוריו בתל עדשים.
הידיעה על האסון תפסה אותי כסטודנט בירושלים. לקחתי רכב במהירות להלוויית יורם שהתקיימה בעמק בהשתתפות המונים, אחר הצהרים. שריר לא זז בפניו של רפול.
לפני כ- 3 שנים, ביום הזיכרון, נזכר חברי שמעון גוריון, גם הוא מושבניק מהמחזור שלנו, במקור מעמק חפר. שמעון היה בקורס טיס עם יורם ולאחר מכן טייס כפיר, בטייסת שלו.
הוא נתן לי רשות לפרסם את מה שכתב לי אז:
"רק בימי זכרון כאלה מזדמן לסגור מעגלים כאלה. את הבשורה על מותו של איתמר בן דוד שמעתי יחד עם יורם. שנינו צוערי טייס ובמקרה הולכים יחד אחרי חזרה למסדר הכנפיים, או משהו כזה.
댓글