במגפיים. ליד לוח המודעות
- אוריאל בן-עמי
- Jun 15
- 1 min read
Updated: Jun 17
14.1.2024
שניים במגפיים מחליפים דעות.
— שמעת?
— לא.
— הנכד של פיינשיל הנגר.
— מה, מה איתו?
— משורר נעשה לנו.
— מה משורר?
— משורר משורר.
— איך משורר? הרי צינור לא רצה להרים בשדה.
— זהו. עכשיו הוא מרים. זאת אומרת, קראתי בעיתון שככה
אומרים בתל־אביב.
— ממש מֵרִים?
— מֵרִים מֵרִים.
— כן, אני נזכר. אמרו פעם משהו.
— מה אמרו?
— שמשורר. אבל לא כותב שירים.
— תמיד בלבל את המוח. היה מוזר.
— נכון. כמו האח שלו הדוֹס, נהיה לנו זמר.
— טוב, זה כבר מחורפן עם אלוהים, הרבה שנים.
— כן, מוזרים. אבל, תגיד, מה זה משורר?
— לא יודע. קם בבוקר וכותב שירים.
— איך כותב? ואם לא יוצא לו?
— לא יודע. כמו אצלך בבצורת. מחכה עד שיוצא.
— אבל איזה מקצוע אידיוטי זה?
— לא יודע. בתל־אביב זה מקצוע. כמו לגדל עגלים.
— בחייך. אל תגיד. עגל אוכל, עולה במשקל, בסוף יוצא ממנו
משהו שווה.
הם עומדים עוד רגע, תוהים ומחליטים פה אחד: נו, טוב. כל
אחד והעגל שלו.
留言