בפורטוגל, ליד הכפר של סאראמאגו

23.6.2018

כפר בפורטוגל

לזכר הטייס ע' - בהשראתו

8 שנים לפטירתו של ז'וזֶה סאראמאגוּ (16 בנובמבר 1922 – 18 ביוני 2010), זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1998. נחשב לאחד מגדולי סופרי פורטוגל. הנודע בספריו "על העיוורון" זכה להצלחה עולמית.

האנשים זכרו הכל ואינם זוכרים דבר. מתי כל זה קרה?

תלוי את מי אתה שואל, אומרים שם בפורטוגזית. ויש כאלה שמוסיפים: עזוב. לא קרה שום דבר. מישהו הדביק איזה סיפור למקום, כדי למשוך תיירים. לא היה כלום בסיפור הזה, כי אין כלום בסיפור הזה.

ומישהו אחר הוסיף: עזוב שטויות. אם זה לא היה ליד הכפר של סארמאגו, אף אחד גם לא היה ממציא סיפור כזה. הנה תראה, לאט לאט הם מתים ואף אחד לא יודע כלום. ואם לא יודעים כלום, אז אין כלום.

השומר במגדל האש

ואחר כך, במגדל האש החלוד של הכפר, שבו גר היערן, לגלות את השריפות ביער, נופף לעברי איש זקן בידו. "בוא תעלה למגדל", הוא קרא לי. טיפסתי וטיפסתי. המון מדרגות סיבוביות היו שם עד שהגעתי. הזקן ששומר על היער, מזג לי מים, מבקבוק חלוד, גם הוא. היו לו עיניים חדות, אבל פרצוף מקומט לגמרי מזוקן השנים. לא זוכר בעצמו בן כמה הוא, הוא אומר, "אבל מה זה חשוב. זה לא העניין בגילי בן כמה אני", הוא אומר לי.

- "למה אתה רוצה לשמוע את הסיפור"? שאל אותי בקל צרוד מסיגריות, שגילגל שם מאיזה קרטון ישן - ומצמץ בעיניו. כאילו מדפדף במוחו, בזיכרון אחורה, לעשות סדר עם עצמו. מה באמת היה שם. מה נשאר כאגדה. את מי הרגו שם בסוף ומי נשאר לחיות .

- "זה נראה לי חשוב", אמרתי לו, "בכל זאת כפר, ליד הכפר של סאראמגו. זה אומר שזה כפר חשוב".

- "בסדר", אמר הזקן, "אבל תדע לך. שום דבר בסוף לא חשוב. בסוף מגיע מישהו חדש שממציא סיפור חדש ומוחק את הישן. ככה זה אצלנו בפורטוגל. אנחנו חיים ככה המון שנים. ומי שנשאר לחיות יודע גם את הזכרון הישן וגם את זה שרוצים להחליף".

כריכת "על העיוורון"

"ואתה יודע", הוא הוסיף, "אני כמעט 70 שנה חי לבדי כאן, על המגדל הזה. פעם בשבוע יורד בסולם, הולך לכפר להביא לי אוכל וחוזר למעלה. כיביתי כאן המון שריפות. בכל פעם כשהיער היה נשרף ומתו אנשים, היו שעזבו, היו שאיימו לעזוב והיו שלא היתה להם שום ברירה. אז נשארו כדי לספר לעצמם סיפור אחר".

"ומהניסיון אני יכול להגיד לך, שאחרי כל שריפה, היה לנו שחור בעיניים וגם על הנשמה לכמה שנים. אבל האש והרוח העיפו זרעים להמון קילומטרים. היער תפס צבע ירוק מחדש וחזר להתרענן. מכאן תמיד יפה לי. הנה תסתכל. הכל ירוק. מה שהיה שחור, נשאר שחור רק מבפנים, למי שהיה וראה וזכר".

" אז מה עכשיו" ? הוא המשיך, "אתה בכל זאת רוצה את הסיפור"?

"כן", ביקשתי. היה לי מעניין לשמוע איך הסיפור מסתפר בכל פעם מחדש.

והזקן היערן, עם העיניים החדות, הדליק זיק של זיכרון והתרצה לספר. "זה התחיל עם הזקן שמאכיל כבשים, הוא אמר. תשמע מה שיש לו ולחברים שלו להגיד:

הזקן שמאכיל כבשים:

עלינו למקום כזה שומם, שלא היה בו כלום. מחוץ לביצות ושני עצי אקליפטוס לא היה שום דבר. זה מה שהיה. ואנחנו הקימונו את מה שהקימונו. זה לא דבר קטן. הקימונו בעצם ידינו. אין מה לדבר. אני גאה מאד בכל מה שהקימונו.

המספר:

בליל שלישי בשבוע שעבר, הכל כאן התפוצץ בין תושבי הכפר. החלה תיגרה המונית. האיכר ז' ענק קומה, הלם באיכר ב' הזקן ובבני משפחתו. מהומת אלוהים ירדה על הכפר. האנשים התכווצו בפחד זה מזה. הסערה לא שככה שנים רבות. מאיפה הכל התחיל? תלוי את מי שואלים. ז' התפרץ על ב' ושאל: מה אתה נתת לכפר? ב' ענה לו ואתה? כמה אתה גנבת מהכפר? ואז הוא התנפל עליו.

האיכר ב':

הם היו מצליפים בנו בחגורות עור וקוטפים לנו את הפרי מהעץ. המכה היתה פיזית. המכה היתה נפשית. הכל נעשה כאן הרבה יותר קיצוני. הרבה יותר חד. הרבה יותר בוטה. כל המחלוקת של עשרות שנים בכפר התפוצצה בגלל המכה הזו. כל העצבים הרופפים התפרצו החוצה באלימות פיזית.

המספר:

האיכר ב' נולד במקום. הוא גידל עם הוריו פרות ותרנגולות ואחר כך תותי-משמש. זן חדש ולא נפוץ, בפורטוגל, שיש בו גם תות מתוק בטעם משמש וגם קוצים. 300 דונאם של פרי גן עדן.

האיכר ב':

זה פרי מיוחד. כן, מגן העדן של ילדות. מתוק, מזין וגם נותן קצת פרנסה. אפשר להסיר במהירות את רוב הקוצים. איפה שאר הקוצים אתה שואל? נשארו בלבבות של התושבים בכפר.

המספר:

הטייס ע', גם הוא בן למייסדים, חזר לכפר אחרי שלושים שנות היעדרות. טייס קרב כל השנים בצבא הבריטי, שהספיק להשתתף בכמה מלחמות ומבצעים מסוכנים במיוחד. כשחזר הביתה לכפר, לא האמין. מצא את עצמו עם חוב של מאה אלף דולאר, בלי שהיה בכלל שותף ליצירת החוב.

הטייס ע':

נדהמתי. נדהמתי לחזור הביתה ולהיווכח, אחרי המון שנים שלא הייתי כאן, שהחלום שלי נשאר רק חלום. שכנים לא מדברים זה עם זה. שכנינו לא מדברים איתנו ואנחנו לא מדברים איתם. ואינני יודע למה. ככה הם מגדלים את ילדיהם

המספר :

בכפר אין גדרות בין הבתים. אבל יש חומות של איבה בין האנשים. א' מדבר עם שכנו ב', בשלטים שהוא מנופף לו מול ביתו.

סראמאגו מספר שלפני הרבה שנים זה היה כפר הכי מוצלח בפורטוגל. הממשלה שלחה לו שרים מכל העולם, שיראו את הפלא, איך הם מגדלים את התירס הכי בריא בעולם. מאות כפרים ניסו לחקות אותו, מאז גירוש ספרד. גנרלים וסופרים וכדורגלנים יצאו ממנו לתהילת עולם.

האיכר א' :

עזוב שטויות. אותם אנשים גדלו פה, כמו בכל מקום. היו פה אותם הגניבות הקטנות והבגידות הקטנות והלכו פה מכות אחד עם השני. סתם יצא לנו ביש מזל להיות מפורסמים. כי סאראמאגו כתב עלינו סיפורים. ובגלל סאראמגו כולם מתעניינים בנו. מכוונים לנו אש למרכז הלב. כל שריפת עץ קטן מדליקה כאן יער שלם.

הטייס ע':

אני זוכר בילדותנו שפרה היתה בורחת מהגדרה והיתה רצה אל השכן. היתה חוזרת תקועה עם קלשון עד עומק ליבה. האיכרים שפכו כאן מים לחלב להגדיל את התנובה וזה לא היה מקרה אחד או שניים. האיכרים החרימו חגים. היו מפיצים שקרים איש על רעהו. לא הגיעו לכנסיה לחג הלאומי של פורטוגל. הממשלה היתה תובעת את הכפר, שפעל נגד חוקי המדינה.

האלימות שהיתה כאן היתה סימפטום. היינו שכוחי אל. ביקשנו פעם מגרש משחקים וצחקו לנו בפרצוף. ביקשנו מתקן ספורט ואמרו לנו "תרוצו סביב הזנב של עצמכם. אולי תשיגו אותו". אז אין כאן עניין של מיתוס. כי מיתוס לא היה . סאראמאגו סיפר סיפור וכולם רצו להאמין לו.

המספר:

ואז בא משבר חזק נוסף על הכפר. הממשלה הפסיקה לסבסד את הפירות והתחיל סכסוך גם עם ספרד. האיכרים התחילו להאשים זה את זה שאין ממה להתפרנס, כי כולם רבים עם כולם, עד שגם לממשלה נמאס. התחילו לקחת תוצרת חקלאית מכפרים אחרים ולמכור. הכפר, תפארת פורטוגל, התחיל לאבד גובה.

האיכר א'

הסיפור פשוט. יש כאן איכרים שלוקחים מהאחרים ולא רוצים לשלם להם. והם גם מנסים לגדף ולחרף ולספר חצאי אמיתות.

הטייס ע':

על הכפר השתלטו 3 חונטות. משפחות חזקות במשך יותר ממאה שנים. התחלפו ביניהם וחזרו לשלטון משך שנים. תמיד אותם אנשים. חיים מהמיסים הכבדים שהטילו על האיכרים. הם יצרו מצב שבו הם כל הזמן כאילו עושים בחירות. בוחרים את עצמם מחדש ומחזיקים בכוח את האחרים. לא מוכנים לשנות כלום. כי כל שינוי הוא התפתחות לטובה. ולא כדאי להם לשנות. כי זאת הדרך שלהם לקבל בלי לתת. איך להרוויח בלי לעבוד. איך שיהיה להם, מבלי שהם ייצרו.

הזקן שמאכיל כבשים:

איננני יודע מה יקרה כאן. יהיו שתי קבוצות. יחתכו את הכפר. הם רוצים לא לשלם מיסים ולמכור בעצמם. זאת שיטה? ככה מתנהגים בפורטוגל? אנשים שמים כסף בכיס ולא נותנים לראשי הכפר, ששומרים עליהם?

האיכר ב':

אני מאוכזב ממה שקורה כאן. השתלטו עלינו מבפנים. ואין לנו יכולת לשנות כלום. למה אני לא עוזב? כי זאת דרך חיים. פורטוגלי נשאר פורטוגלי. תמיד אוהב את פורטוגל. לא חשוב איזה שליט ינסה להשתלט עליה.

המספר:

זה הסיפור. ירדתי מהמגדל של שומר היער הזקן, במדרגות הסיבוביות. "אני נשאר כאן" הוא אמר לי ואין לי מושג מה קרה לו אחר כך. הכל קרה עוד בחיים של סאראמאגו.

טייס קרב (צילום אילוסטרציה, אתר slides.co.il, טייסים ומטוסים)