יוסי, רב אמריקאי רב זכויות, הפך לחברי הטוב בזכות לימוד התורה. לפני כעשר שנים גיליתי באינטרנט יזמה יפה: לימוד תלמוד ומקורות יהודיים בזוגות בין ישראלי/ת ליהודי/ה. ארגון "הדר" בעל היזמה היפה, ציוות את הזוגות לפי גיל ובחירה ושלח להם טקסט ללימוד בעברית ובאנגלית.
כך הכרתי את יוסי. הלימוד, שהתחיל בסקייפ, כל כך מצא חן בעינינו, עד שהמשכנו אותו בעצמנו משך כל השנים האלה. בכל שנה אנו בוחרים ספר או נושא מפרקי התנ"ך, התלמוד והמקורות היהודיים ומתעמקים בו מידי שבוע בזום. עם השלכות כמובן לחיינו שלנו.
יוסי גידל, לימד וטיפח משך עשרות שנים, רבבות תלמידים ב"תלמוד תורה סנט פול" במינסוטה, ארה"ב. בארה"ב הצירוף "תלמוד תורה - סנט פול", אינו מוזר. יש שם הכל מהכל מקרב בעלי הזיקה ליהדות, מכל המינים והחיבורים.
אף שהוא גדול בתורה וברבנות, ועוסק בטקסי נישואין והחיים היהודים בכלל ודורש בבית הכנסת בחגים, בחר יוסי מרצון לעסוק בניהול חינוך והוראה במוסד החינוכי. ללמד ילדים יהודים תורה ועברית משך כל השנים. הם גדלו ותלמידיו, שהשיא את חלקם, הפכו לחבריו, יצאו לעשות חיל בעסקים, באקדמיה וביהדות. בארץ וברחבי ארה"ב והעולם. עם השנים הוא המשיך ללמד גם את ילדיהם ולחתן את חלקם ואפילו את נכדיהם. הוא זוכה למוניטין רב, המקנה ללימודיהם הכרה ונקודות זכות באוניברסיטאות בארה"ב.
הקשר שלו לישראל עמוק ביותר. הוא בילה את לימודיו בשנות ה-60 באוניברסיטה העברית בירושלים - ומאז נקשרה נפשו בישראל. על אף שהוא "אמריקאי מלא", הוא מרגיש וחש ישראלי לא פחות מלא. עד הקורונה נהג להגיע מידי שנה לירושלים ללימוד לכמה שבועות בקיץ. העברית שלו עשירה ומדוייקת ובקיאותו בפרשנות במקורות היא מסכת חגיגה שבועית עבורנו. כל מיטב השירה והסיפורת העברית נמצא בספרייתו והוא מעודכן בהן היטב. הוא בקי ומצוי בחדשות ברמה יום יומית, בנעשה בישראל – ורק הגורל השאירו איכשהו אזרח ותושב אמריקה.
***
וכל סיפור הרקע הזה הוא הקדמה לסוג "נס של פסח", שקרה לו עכשיו. בשנים האחרונות מיעט לצאת מביתו עקב הקורונה וממשיך ללמד בזום. ממשיך ללמד תורה ילדים יהודים, אך מספרם הולך ופוחת באופן מדאיג. מרבבות תלמידים, רק קומץ יהודים בלבד שולח את ילדיו ללמוד תורה. יהודי אמריקה מאבדים עניין בזהות היהודית.
בשבוע שלפני פסח יוסי חלק איתי את אכזבתו. בית הספר שבו הוא מלמד וניהל שנים רבות, עומד להיסגר מחוסר עניין. למרות זאת הביקוש ללמוד אצלו באופן פרטי עולה וגובר.
הוא התלבט אם להמשיך וללמד בבית הספר בשנה הבאה, או רק באופן פרטי. בליל הסדר היה אמור גם לציין את יום הולדתו ה-80. לבדו, ללא משפחה, משל עצמו. ואז באה לו הפתעה. שלושה ימים לפני הסדר התקשר אליו יהודי מקומי צעיר, בעל חזות של קאובוי, עם קעקועים וקול קשוח. אשתו התגיירה ובתם למדה תורה אצל יוסי. "רבאיי" הוא קרא לו בטלפון "אני רוצה שתבוא אלי ולחבורה שלי ותערוך לנו סדר כמו שצריך". יוסי מקפיד תמיד שיקראו לו רק "יוסי". לא "הרב יוסי" ולא "רבאיי". זה לא עזר לו. הברנש הקשוח קרא לו שוב ושוב "רבאיי" והפציר בו להגיע אליו לארמון שבו הוא גר, בקרבת מקום - ולערוך להם סדר.
יוסי הגיע בקלנועית החשמלית שלו ומצא שם בבית חבורה של גברים יהודים קשוחים, עם שרוולים של קעקועים על זרועותיהם, כמו הקאובוי בעל הבית. הנשים ישבו יחד עם הילדים והגברים הקשוחים יחד. זה היה סדר פסח הכי מקורי שיוסי עבר בחייו. והוא עבר הרבה. שלוש וחצי שעות הם קראו איתו בהתלהבות את כל ההגדה ושרו את כל המזמורים – וכך יצא בעצם שיום הולדתו ה-80 של יוסי, הפך לחגיגת סדר הפסח עם הקאובויים היהודים. הוא היקשה קושיות והם השיבו בתשוקה רבה. הם הזמינו ודאגו לו סעודת "גלאט- כשר", כמו שהוא מקפיד – והם אכלו מה שאכלו, כמו שהם רגילים. הם גם אמרו מה לדעתם צריך לעשות לחמאס עד הסוף ובלי ספק, בקטע של "זכור מה עשה לך עמלק".
הם כל כך התלהבו, עד שבעל הבית קבע שמעכשיו, וכל שבת, יוסי יגיע אליו הביתה לקידוש, סעודה ולימוד ליל שבת. "אנחנו נעשן ונשתה ויסקי ונעשה שבת כמו שצריך" אמר בעל הבית ליוסי בשם כל הקאובויים היהודים, הצעירים הקשוחים ובני משפחותיהם. יוסי עוד לא הספיק להשיב להם, אך נראה שהם כבר קבעו לו עובדה. הוא לא שותה או מעשן. אבל, זה לא מפריע להם.
-"שמע", אמרתי ליוסי, "גם משה רבנו החל את יציאת מצרים בן 80, בגיל גבורות. מה אתה יודע, מה עוד מחכה לך".
Comments