הזקן עמד מול הים ולפניו חבורת צעירים שרירנים, לגלגניים כלפיו.
- "כשהייתי בריא בגילכם, הייתי לוחם. רצתי ראשון בכל המסעות, סחבתי את כל האלונקות, טיפסתי ראשון על כל ההרים, שחיתי עם עשרות קילו חומר נפץ על הגב, בים סוער".
הוא סירב להבין שהם צוחקים והמשיך: " סחבתי פצוע מעבר לקווי האויב, עד שהגענו לגבול שלנו. פיקדתי על פינוי נפגעים נורא. הצלחתי להציל את מי שעוד לא מת. קיבלתי צל"ש מהרמטכ"ל, על מבצעים סודיים, שהצילו את מדינת ישראל ממלחמה גדולה" המשיך הזקן.
והם, גלוחי הראש, וגם פרועי הראש עם פאות פרא, עם ובלי כיפות שחורות, הוסיפו ללעוג לו:
- "אז מה סבאל'ה? פעם היית גיבור ועכשיו אתה מבלבל לנו כאן את המוח"?
וסבאל'ה, על סף בכי, אמר לפרחחים:
- "אבל באמת שהייתי. כל מה שסיפרתי לכם נכון".
- "בסדר סבאל'ה. היית היית. זהו. אתה כבר לא. אתה רואה את הים שלפניך? שתה קצת מים ממנו ותירגע. אל תשכח שעכשיו אנחנו כאן השלטון. ותשמח סבאל'ה. אנחנו במצב רוח טוב עכשיו וגם נחמדים איתך. אנחנו בטוב איתך. אתה לא מזהה תהליכים, הא סבא"?
Комментарии