החתול והנמר של גיורא זייד

8.10.2024

עם גיורא זייד למטה משמאל, אביגדור יוסיפון ועודד ינאי, בהשקת הספר לראשונה בעמק, 1990

צוואתו של בן השומר אלכסנדר זייד, שנרצח בידי מנהיג כנופיות ערבי

זה כבר קרה לפני 85 שנה. אלכסנדר זייד השומר המפורסם על סוס הברונזה, נרצח בידי מנהיג כנופיות ערבי בעמק. הוא הפך לאנדרטת פסל, לזכרו, ליד ביתו, ממשיך להשקיף עד היום על ההיסטוריה של ארץ ישראל.

לאחר שאותר הרוצח, יצא יצחק חנקין, בנו של השומר יחזקאל חנקין, חברו הקרוב של אלכסנדר זייד – לנקום את דמו, בהנחיית ארגון "ההגנה". בטרם קמו צה"ל ומדינת ישראל. חנקין הרג את רוצחו של זייד.

גיורא זייד, בנו הבכור של אלכסנדר, היה מראשוני שירות הביטחון בישראל, עוד בטרם קמה המדינה. הוא היה מראשוני המגייסים של הבדווים והדרוזים לצה"ל והאמין כי רק ביחסי שכנות הוגנים וערניים, תתקיים מדינת ישראל הריבונית.

גיורא זייד ויצחק חנקין הם מגיבורי ספרי "שאגה אחרונה במטולה". נפגשנו לפני יותר מ-40 שנה במטולה לכתיבת סיפור עדותם. גם מטולה, הרגועה, הפסטוראלית, עברה מאז היסטוריה שלא תאומן.

גיורא זייד, ציור מתוך הספר

***

הנה עדותו-צוואתו של גיורא זייד מהספר:

"יום אחד, שנים אחרי הרצח של אבא, אני שומע נקישות אגרוף בדלת. שבת, שש בבוקר. הבנתי שזה ערבי. יהודי הרי מקיש באצבע. אני יוצא ומולי עומד צעיר שחום עור. אולי בן 19. פתאום הוא תופס בחגורתי, כמנהג המזרח המכונה "תאניב". פירוש הדבר שהוא מבקש חסות כנהוג בתנ"ך, באחיזת קרני המזבח.

"מי אתה"? אני שואל והגבר הצעיר מגמגם. " עלי", הוא עונה בסוף , אחרי שתיקה ארוכה ומוסיף "בנו של מוחמד קאסם טאבאש". הרגשתי רעד בכל הגוף. ושאלתי מה העניין. אמר שבני שבט סעידה רוצים להרגו וטוענים שאני מחפש את דמו".

אמר לי: "הנה אני לפניך, או שתהרוג אותי, או שתתן לי לברוח מהארץ". הרגעתי אותו. אמרתי לו שהחשבון כבר נסגר, שיישב בשקט. אבל הזהרתי אותו: "אם תלך בדרך אביך, סופך יהיה כסופו".

החלטתי להסביר את המסר לכל הסביבה. לקחתי אותו בג'יפ שלי והסתובבנו בין מאהלי הבדווים באזור. הם נדהמו. אבו זייד מסתובב עם בנו של רוצח אביו, למרות שלפי חוקי ערב, גם בן הרוצח הוא בן מוות.

עטיפת "שאגה אחרונה במטולה"

"מאז", ממשיך גיורא, "אנחנו בקשר עם משפחת הרוצח. בני אבישי התארח כל ילדותו באוהל של יאסר, בן המשפחה ויאסר התארח אצלנו. חיים ביחד, אבל הזיכרון ממשיך לעבוד. כשנולד נכד לאחי, עשינו מסיבה והזמנו גם את עוואד, בנו של קאסם טאבאש. ארנון, אבי התינוק, מתנשק איתו ואבישי בני אומר לי על בן דודו: "מה אתה אומר על זה אבא? הבן של זה הרג את סבא והוא עוד מתנשק איתו".

"אבישי", אמרתי לו, "היום אנחנו חזקים והם מתנשקים. אבל, תזכור, שהוא לא שכח שאנחנו אשמים בהריגת אביו. לא חשוב אם הצדק היה איתנו או עם אביו. הוא חושב רק על הצד שלו. היום הוא חתול ומבקש את עזרתי כי אני החזק. אבל אם המצב ישתנה, הוא יהפוך לנמר ויש סיכוי שיפגע בך, כי אני כבר לא אהיה בעולם. לא חשוב שחיסלנו את אביו בגלל שרצח את סבא. גם לא חשוב לו, שיצחק חנקין עשה את העבודה. מבחינתו, משפחת זייד חיסלה את אביו. זאת אומרת, בהזדמנות הראשונה, או אתה או הוא על הכוונת.

– "אבא הבנתי", אמר לי אבישי.

- "ואני אומר: הלוואי שהבין".