המרק של סבתא

18.2.2022

אחרי שמתה, היתה אימי קופצת לרגע לביקור בשבתות. מבקשת לדעת שהכל בסדר. "ברוך השם. ברוך השם שאצלנו כולם נורמליים", הייתה אומרת, בודקת מיד שאין סתימה בכיור, שאין פירורי לחם על השיש ושבמזווה, ב"חדר הפרודוקטים" כפי שקראה לו, לא עלו הנמלים משקיות הקמח. ואז היינו אומרים: "כן כן, הכל בסדר, אין לך מה לדאוג. אבל בואי, שבי. ספרי לנו מה עובר עלייך. נכין לך קפה עם תחתית, כמו שאת אוהבת, עם המפה על השולחן. ואפילו יש עוגה טובה במקרר, לפי המתכון שלך..." אבל אמא הייתה אומרת: "לא. לא לא, אני קפצתי רק לרגע. רק לראות שהכל בסדר אצלכם. אני חייבת לחזור. מספיק. רק רציתי לדעת". ואז היינו שואלים: "ומה שלום הדודים המשוגעים, שם...? איך הם מסתדרים?" והייתה אומרת: "ברוך השם, הם בסדר. נשארו כמו שהיו". ופתאום הייתה בוכה ונעלמת. ולא ידעתי אם הספיקה לראות שאצלנו הכל בסדר. כרגיל וכמו תמיד.

צילום: ענבל כבירי, מאקו אוכל

כשמתה בפעם הראשונה הייתה בת 15. ואז גם נולדה מחדש. היטלר נכנס לוינה, והיא ברחה משם לפה. הנוער המקומי המשועמם לעג לה ולייקים המצחיקים שהגיעו לכפר, לבדם, בלי הורים. ילדים־נערים־עולים חדשים מאירופה, שנמלטו משואת חייהם וביתם. הגיעו ישר מהאוניה אל הרפת של הכפר. פליטים. בשמלות ובמכנסיי שלושת רבעי, מתחת לברך... והילידים הכפריים, במכנסי חאקי קצרים, עמדו סביבם וחילקו אותם לבתים. ואז בפעם הראשונה שמעה צחוק גדול. "ייֶקֶס דרעקֶס, ייֶקס דרעקס", צחקו הילדים המקומיים, חגו סביבם במעגל והוסיפו לשיר, עם מחיאות כפיים. והיא שתקה. בכל זאת, נשארה אסירת תודה לקליטתה. בת 19, הקימה עם אבא הפלמחניק, איש האדמה, בית לתפארת. מאיר פנים, מכניס אורחים בלבביות ומסתיר תוגה גדולה. בשבתות

נהגה להגיש את המרק המשובח שלה ולהגיד: "ברוך השם, אצלנו הכל בסדר". כשנולדו ילדי אמרה: "בכל בוקר, כשאתה קם, תברך את אלוהים על הילדים שנתן לך". הילדים כבר גדולים, אני מברך ואמא כבר לא באה בשבתות. אבל בכל יום הולדת אנחנו מזכירים את הברכה שלה וצוחקים. ולפעמים גם שותים לזכרה את המרק הנהדר שלה, שהם אוהבים. "מרק הכל בסדר" של סבתא.

* 21 שנים לפטירת אמי חוה בן עמי, ז"ל. הסיפור מתוך הספר "רוחות הכפר"