יום זיכרון מחוץ לגדר

19.4.2023

זו הולכת להיות מניפולציה שלטונית בזויה. נבחרי ציבור שלא שירתו בצה"ל מתכוונים להגיע לקודש הקודשים של מדינת ישראל ביום הזיכרון לחללי צה"ל. הם יודעים שבני משפחות שכולות מהטובים והתורמים והראויים ביותר, יביעו מחאה נגדם. הם זקוקים לפרובוקציה הזו, כדי להראות שמשפחות שכולות "תוקפות" אותם והמשטרה מגנה עליהם כנבחרי ציבור, מפני "אוייבי השלטון" שנתנו את היקר ביותר. המשפחות השכולות הופכות לכלי שלטוני ציני להחריד. בשום תנ"ך או ספר קדוש אחר, לא נאמר שראש עיר מכובד אינו יכול לייצג באופן ממלכתי את עירו במעמד זה, יחד עם זקני הלוחמים במלחמות ובני משפחות שכולות, שיימנעו מהפוליטיקה המזוהמת בבתי העלמין הצבאיים.

יום זיכרון מחוץ לגדר

צילום: אתר מחלקה ראשונה

(פורסם לראשונה באפריל 2007, במלאת שנה למלחמת לבנון השנייה)

חבר טוב קרא אז את הדברים וכעס עלי. זה היה לפני 16 שנים. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל התחלפו מאז. החבר אמר לי: אסור לנו להכניס פוליטיקה לבתי הקברות הצבאיים. גם אם הם שנויים במחלוקת - הם נבחרי ציבור.

עברו עוד שנים לא מעטות ורבים מנבחרי הציבור לא שירתו כלל בצה"ל. הפוליטיקה שלהם נכנסה עמוק לשאלת החיים והמתים במלחמות ישראל.

אלוף (מיל) ד"ר עמנואל סקאל, בעל עיטור העוז ממלחמת יום הכיפורים, שכל את בנו יואב, לוחם סיירת גולני, בדרון לבנון ב-1986. לאחרונה התראיין ל"כאן רשת ב'" ברדיו ואמר דברים ברוח זו.

הנה שוב, אותו מאמר, במלאת 75 שנים למדינת ישראל:

***

יום הזיכרון הקרוב, לחללי מערכות ישראל - צריך להיות יום גירוש הפוליטיקאים. אלפי בית ישראל יציפו את בתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ. אבות ובנים, אמהות וסבים, סבתות, אחים ונכדים - ומוקירי זכרם האמיתיים.

הרבה יקירים מתים סיפקה מדינת ישראל לדורותיה. ניצולי שואה וצברים. קיבוץ גלויות שלם. מזכירות הממשלה והכנסת יקבעו תורנות יעילה וישגרו את נבחרי העם, להזיל דמעה קולקטיבית. הם יישבעו שידו הארוכה של צה"ל לא תשכיח את יקירינו, שבמותם ציוו לנו את הקלישאות וכו' וכו'.

קרובי משפחה וחברים יקשיבו בראש מורכן לדמגוג ממשלתי תורן ויחכו בנימוס, שיעוף להם מהעיניים. משה דיין, יגאל אלון, גורודיש ואחרים היו בשעתו גיבורי ישראל אמיתיים, שהובילו קרבות ונצחונות מכוננים בצה"ל. גורלם התהפך לאחר מכן בזחיחותם - והם גורשו בבושת פנים בידי האבלים, מבתי הקברות בטקסי הזכרון.

יום הזיכרון הקרוב לחללי מערכות ישראל - ראוי להיות אחר. ראשית, הוא ראוי להיות יום זכרון חוזר לחרפתם של ניצולי השואה במדינת ישראל. לאלה שנפלו בעצמם ולאלה מהם שהולידו בנים, שנפלו כאן במלחמות הברירה והאין ברירה. ולאלה שרק שרדו וחייהם מופקרים לבדידותם ולבריאותם הכושלת. הם הרי אלה שציוו לנו את המדינה.

קול העם והלוחמים האלמונים

ביום הזיכרון הקרוב, ראויה להישמע נהמת אזהרה עממית לאנשי הציבור, שנפרעו מחובתם לציבור: אל תתקרבו לכאן, לבתי הקברות הצבאיים, פן תגורשו בבושת פנים. תמו ימי הנימוס והחלו ימי החשבון של אזרחי ישראל, שנתנו ונותנים מחלבם ודמם.

נשיא החשוד במעשים מגונים, ראש-ממשלה, שרי אוצר ומשפטים החשודים במעשים מגונים אחרים, וח"כים המייצגים רק את עצמם - אינם רצויים כאן.

הפעם יהיה זה יום הזיכרון של הלוחמים האלמוניים. של המג"דים, והמ"פים והממ"ים - ובעיקר של החיילים הפשוטים. אלה שדיברו אמת לפני המלחמה, אלה שמיהרו והתנדבו להיות בקו הראשון שלה - והצליחו לחזור בנס גדול, פצועים או שלמים בגופם. אלה שממשיכים לדבר אמת, גם אחרי המלחמה.

אלה שראו וניסו להציל את חבריהם ממוות וראו את חיי חבריהם אובדים בגבורה ובהפקרות.

זכות הדיבור שמורה ביום הזיכרון הזה להם ולהם בלבד. הם אלה שיהיו כאן גם במלחמה הבאה. הם אלה שהפוליטיקאים צריכים לפחד מהם והאלופים - להקשיב להם. הם אלה שמוכנים להמשיך להילחם כאן, אם לא יהרגו אותם בהפקרות ידועה מראש. הם היחידים שלא ידברו בסיסמאות וקלישאות.

הם ידברו בדם לבם על דם חבריהם וזיכרונם - ורק מהם תישמע כאן נחמה של לוחמים נאמנים. פוליטקאים בוגדניים, אם בכל זאת יחפצו להגיע, ייכבדו בשתיקה ויצפו בנעשה מעבר לגדר. אולי כך ישובו בשלום, לחייהם עלינו. עם תובנות חדשות, שהעם מתכוון גם לחיות - ולא רק למות כאן, למענם.