מה קרה לשדה החיטה של מושב תקומה?

13.11.2024

שלדי הברזל ליד קיבוץ רעים

שלדי הברזל צועקים כמו אלפי רֵעִים, בטבח ליד קיבוץ רֵעִים.

מפגש נעים היה לי עם ותיקי המועצה האזורית שדות נגב. ברחנו לשעה קלה מהמציאות המרה של הקירבה לעזה. מישהי אמרה בהומור עצמי מקומי, שלא היכרתי, שהם גרים ב"חוטף עזה".

עסקנו במפגש לפי הזמנתם, בהרצאה על הסיפורים מאחורי השירים של נהלל – עשרות שנים אחורה. הגענו אפילו עד יפה ירקוני ו"הורה נהלל", 80 שנה אחורה. עד כדי כך היה נעים להם, אפילו לשיר עם הקלטה ישנה שלה.

***

וכשיצאתי, 2 דקות נסיעה משם, חלפתי על פני מושב "תקומה" – והתעוררתי מחדש למציאות.

תקומה הוא מושב במערב הנגב הצפוני, מצפון־מערב לנתיבות, המשתייך לארגון יישובי הפועל המזרחי.

הוא הוקם תחילה כקיבוץ דתי , בלילה שבין 5 ל־6 באוקטובר 1946 במסגרת מבצע הקמת "11 הנקודות, בנגב", כמה קילומטרים ממיקומו הנוכחי, בשדות חוות יזרעם, מול קיבוץ בארי. לסמן את גבול הישוב היהודי ואחיזתו בנגב, עוד טרם הוקמה המדינה.

מתיישביו הראשונים היו עולים ניצולי השואה ממזרח אירופה, יוצאי הפלוגה הדתית בבת גלים. בתאריך 30 במאי 1949, לאחר מספר היתקלויות עם הערבים באזור, עברו תושבי תקומה אל אזור אדמות הכפר הערבי אל-מוחרקה, שתושביו גורשו על ידי כוחות של חטיבת הנגב.

לאחר הקמת המדינה, הפך בשנות ה-50 למושב שחבריו עולים ממזרח אירופה ומתוניסיה.

מקימיו, בחרו את שמו, לסמל את תקומת עם ישראל במולדתו, מהשואה באירופה, שניצלו ממנה.

ב-7 באוקטובר, בוקר שמחת תורה הנורא, שערי המושב היו נעולים. מחבלי החמאס מעזה, ניסו להיכנס והמשיכו הלאה לטבח ביישובי האזור. המושב וחבריו ניצלו.

בסמוך לכניסה, על כביש 232 קם אתר "תקומה", שהוא בית קברות ענק לשלדי מכוניות שרופים ומנופצים, שבהם נרצחו משתתפי מסיבת הנובה ברעים.

המקום הפך לאתר מורשת. דגלים צהובים בכל האזור, לצד דגלי ישראל גאים. מש"קיות הסברה של קצין חינוך ראשי מעבירות מורשת קרב לקבוצות חיילים על סיפורי הנרצחים במסיבה, שבהם אסון, גבורה ותושייה.

לצידן, מדריכות אזרחיות מבוגרות מעבירות את טראומת המורשת לקבוצות אזרחים, שמגיעים באוטובוסים מיוחדים.

אתר ההנצחה למלחמה, שראש הממשלה רוצה לקרוא לה "מלחמת התקומה"

מראה קשה. ב- 7 באוקטובר שרפו מחבלי החמאס כ-1600 מכוניות לצידי הכביש כאן, על פני קילומטרים אחדים. ברבות מהן נרצחו גם נוסעיהן שנמלטו אליהן מהמסיבה. כוחות המשטרה עשו מאמץ לפנות את המתים והכביש שנחסם למשך זמן ארוך. אחד המחלצים שאל את חברו, שגר במושב תקומה, אם יש מקום באזור, שאפשר לפנות אליו את המכוניות השרופות ולרכז אותן. החבר השיב לו, שליד הכניסה למושב ישנו שדה חיטה שנקצר.

וכך הפך המקום לאתר הנצחה לנרצחי מסיבת הטבע.

***

קשה להכיל את כל מה שקורה במורשת הקרב הזו.

לא יכולתי שלא להיזכר באלפי זוגות נעליים ומשקפיים של יהודים, שראיתי באתר זיכרון באירופה ממלחמה אחרת לפני 80 שנה.

אבל כאן זה קורה במדינת ישראל הריבונית היהודית שקמה עם צבא חזק במיוחד - ונשבעה ששם לא יחזור לכאן.

ממגדל הביטחון של מושב תקומה

***

המועקה עצומה עד לתחושת חנק.

ושוב אני קופץ בזיכרון לחיים גורי במלחמת העצמאות. ל"הנה מוטלות גופותינו" ו"באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו...רכב הברזל שותק כמו רעי", שכתב לזכר חבריו הלוחמים. זה קרה בישראל, שנלחמה על עצמאותה בשיירות שיצאו לשחרר את ירושלים הנצורה והותקפו ונשרפו בדרך - ושחררו והקימו מדינה.

עכשיו, כאן בלב הנגב הפורח של מדינת ישראל החזקה והבטוחה בעצמה – זה שוב קורה לה. אזרחים וחיילים נהרגים מפני הפקרות מנהיגים ומפקדים, שנרדמו בשינה עמוקה בשמירה.

 ***

הוויכוח על שם המלחמה הנוראה זו, "מלחמת ה-7 באוקטובר" "מלחמת שמחת תורה" או "טבח ה-7 באוקטובר" – ממשיך לצרוב בכל נשמה ישראלית.

והנה ציטוט מ- ynet, במלאת שנה לכל האסון הישראלי הזה:

"הממשלה קיימה ישיבת אבל מיוחדת היום (שני) לציון שנה לטבח והמחדל ב-7 באוקטובר. הישיבה נפתחה בדקת דומייה, שלאחריה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מבקש לשנות את שמה של מלחמת "חרבות ברזל" - ל"מלחמת התקומה".