מרדכי היהודי הכפרי הַפַּסָּל מנהלל ויום הולדת 103 (!) לרוחל'ה כפרי

27.2.2025

חברים ובני משפחה רבים התכנסו במועדון הוותיקים בנהלל, לחוג עם רחל כפרי בת ה-103 עונג שבת והשקת ספר האמן – מרדכי כפרי – בתרבות הזיכרון שעיצב יובל שנים. אלבום אנדרטאותיו הפרוסות ברחבי הארץ – הוא עדות מרשימה של "זכור ושמור" ישראלי-יהודי.

רוחלה כפרי בביתה בנהלל עם ספר האמן מרדכי כפרי ופסליו

לפני כמעט 90 שנה התארח ביאליק אצל חלוצי נהלל לעונג שבת. הוא נזף, בהם על עבודתם משך שבעה ימים בשבוע, למען תפוחי הזהב שגידלו. הוא הזהיר שתפוחי הזהב עלולים להירקב ללא שמירה על אוצרות הרוח היהודיים.

בשבת האחרונה זכתה נהלל לעונג שבת מיוחד: רחל כפרי בת ה-103, שנולדה יחד עם נהלל – היא בת דור שני למייסדים. בתו של הסופר החלוץ צבי ליברמן ואלמנתו של האמן מרדכי כפרי. אחרי דרך ארוכה מאד, היא זוכה להשיק מפעל חיים של שנים:

כפרי נפטר לפני כ-25 שנים, ולאחר יותר מעשר שנות עבודה, משיקה רחל עם ילדיה ונכדיה ספר מהודר ומיוחד מאד: תרבות הזיכרון שחצב באבן בסדנה, במשק שלו – שיצאו לארץ כולה. אנדרטאות ודמויות ארצישראליות. אוצר רוח יהודי-ישראלי, שיצר בהשראת קורות הארץ.

***

הנה דברים ששמחתי לומר בחג המיוחד הזה:

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לחוג איתך רוחל'ה יום הולדת 103 ולהשיק איתך את ספר האמן של מוטק'ה. מפעל חיים של הנצחת הארץ בתרבות הזיכרון:

הילד מוניק וולפסדורף ("מרדכי כפר הזאבים"), נולד בוורשה בפורים, לפני 105 שנים. הוריו נתנו לו שם עברי: מרדכי. כך נולד מרדכי היהודי והחל להתגלגל בגורל היהודי שלו. מגיע כנער לפאריז וכעבור 3 שנים, ממשיך בעליית הנוער לפני השואה, היישר לנהלל. לכפר החלוצים של הסבאים והסבתות שלנו.

הוא מתחיל לעצב את ראשית חייו שלו בארץ ישראל, לגלות את האמן שבו ולחצוב באבן. תרבות זיכרון יהודית-ישראלית, הפרוסה על פני כל הארץ.

מוטק'ה מתחיל לתת יד ושם באנדרטאות לחללי מערכות ישראל.

מרדכי כפרי - אנדרטאות ופסלים - עטיפת הספר

הפִּרְדָּה של מונסטירסקי ורחל כפרית

לפני כמעט 45 שנים, כשנהלל היתה בת 60 ראיינתי אותו לתכנית רדיו, ב"קול ישראל". "איך נהיית פסל"? שאלתי אותו. והנה: הכל התחיל מהפִּרְדָּה של האיכר מונסטירסקי- הללי. מרדכי גדל וגם היה נער פועל חקלאי אצלו.

היה יום קיץ חם. הוא חרש בשמש וביקש להשיב את רוחו. שכב בשדה לתפוס צל, לצד המחרשה. והפִּרְדָּה - תסלחו לי, אבל כך הוא סיפר - חירבנה והשתינה. הוא התבונן סקרן, התחיל ללוש וגילה שמהיציקה הזו אפשר ליצור דמות. וכך הבין לראשונה שהוא פסל. מתוך האדמה הזאת. מגללי הפִּרְדָּה של מונסטירסקי.

הוא מתקבל באהבה אצל רחל כפרית אשתו של מונסטירסקי, עד כדי שהוא בוחר את שם משפחתו העברי כ"כפרי", על שמה ולכבודה. הוא מתגייס לבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה באירופה, נשאר ללמוד אומנות בפירנצה – ואז פורצת מלחמת העצמאות אצלנו.

עם רוחל'ה לאנדרטת הזיכרון בנהלל

רוחל'ה לבנה-ליברמן, השכנה של מונסטירסקי ורחל כפרית, מאבדת את בעלה יצחק לבנה, שנפל בקרב בלטרון. היא אלמנה צעירה עם שני תינוקות. מרדכי נושא אותה לאשה והיא נקראת מאז ועד היום רחל-רוחל'ה כפרי. יחד הם מגדלים את אביטל ועופר ונולדים להם גם עודד עמיצור ואורית. והיום נמצאים כאן, יחד עם רוחל'ה, המון נכדים ונינים.

השפעת מלחמת העצמאות וחלליה, מביאה את כפרי בראשית שנות ה-50 שעברו, ליצור את אנדרטת הזיכרון הראשונה שלו, לבני נהלל. הוא חוקק באבן את שמות עשרות בני הכפר, במערכות ישראל.

ומאז – ובמשך כ-50 שנה, הוא חוצב באבן ובבזלת עשרות אנדרטאות ברחבי הארץ. יוצר תרבות זיכרון חשובה וייחודית. לרוב יש לה מכנה משותף: דמויות לוחמים צעירים עבריים, שביד אחת הם אוחזים ברובה – ובשנייה במחרשה. שיבולים וחרבות, כמו בסמל הפלמ"ח. כנפיים מאבן שנסקו בתנופה מהאדמה הזו ופסוקי זיכרון מנביאי ישראל והמקורות. דמויות נחושות, שהגנו על הארץ ועל יישובם שלהם והפכו לאבן זיכרון דוממת, אך נושמת.

אבנים עם לב אדם

מרדכי כפרי בציור, חוצב את פסל בן גוריון, מבצע סיני 1956

כפרי משרטט ביד אמן וחוצב באבנים, עד לדקויות של מבע וקמטי פנים, שרירי היד הנמתחת בהנפתה, הראשים הזקופים במבט קדימה. באנדרטאות שלו יש מעוף ותקווה ועוצמה של איפוק. הכל מדוייק לפרטי פרטים. נוגע בנצח.

המשורר יוסי גמזו, כתב אחרי מלחמת ששת הימים, על שחרור הכותל המערבי:

 הַכֹּתֶל, אֵזוֹב וְעַצֶּבֶת.

 הַכֹּתֶל עוֹפֶרֶת וְדָם

 יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן

 יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב אָדָם.

תרבות זיכרון חקוקה באבן ולב האומה

לכפרי היה לב רחב ורוחב דעת של אדם ואמן חד עין, עד לפרטים הקטנים.

חזון זיכרון וזיקה אל השורש היהודי מהתנ"ך והשואה באירופה ועד ליהדות ישראלית עובדת ולוחמת ומגשימה, למען הקמת המדינה ובנייתה. בטוחה בעצמה, בהגנה על המולדת.

"המולדת", היא מילת קודש ציונית-יהודית-חילונית. ללא סתירה ביניהן. היא הלב הפועם והמקשר את כולם בשנים האלה. היא מעל לכל וכפרי מנציח אותה ואת רוחה ואת זכר לוחמיה, בדרך מיוחדת משלו. הוא יוצר תרבות זיכרון שחקוקה בלב האומה כולה. לאבנים שלו, כמו בשיר, יש לב אדם.

דרך האנדרטאות והדמויות הארצישראליות ובהן חשובי מנהיגי המדינה - ניתן לספר את סיפורה של הארץ.

בני אדם מקבלים פנים אוויר וגוף

כשחשבתי על כפרי והאומנות שלו שהפכה לסיפור חייו וסיפור חיי הארץ שלנו, נזכרתי בשיר של נתן זך:

פסל בן גוריון של כפרי

      כְשֶׁאֱלֹהִים אָמַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

      יְהִי אוֹר!

      הוּא הִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חָשׁוּךְ

      הוּא לֹא חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע עַל הַשָּׁמַיִם,

      אֲבָל הָעֵצִים כְּבָר הֵחֵלּוּ מִתְמַלְּאִים בְּמַיִם

      וְצִפֳּרִים קִבְּלוּ אֲוִיר וָגוּף.

ניסיתי לחשוב איך כפרי עומד מול גוש אבן או בזלת של עשרות טון, שרק מנופי ענק יכולים להרים אותו. גוש עירום לחלוטין, שמובל במשאית ענק לבית המלאכה שלו בחצר המשק. והוא בורא אותו מחדש ביד אדם. במלאכת מחשבת ויצירה.

הוא מתחיל לטפס עליו עם סולמות וחבלים ופיגומים ויוצר בו פלא. עבודת פרך בפטישים כבדים ומינסרות חשמליות ואיזמלים מכל מיני סוגים. חודשים ארוכים ואף יותר. הוא מסתת ומסתת בו, מבקע את האבן כחומר ביד היוצר. מבליט ממנה פנים ומוציא ממנה חללים. והנה בני אדם מקבלים בה אוויר וגוף.

מפעל החיים של כפרי יישאר חקוק בלב האומה והמדינה. אילו היה הדבר בידי, הייתי מציע למשרד החינוך ולאוניברסיטאות לשלוח את התלמידים והסטודנטים לסדרת לימודי אומנות וארץ ישראל גם יחד. שיילכו בעקבות הפסלים והאנדרטאות והדמויות שכפרי הציב – ויכירו בזכותו את סיפורה של הארץ. שבועיים של סיור כזה, יהיו מועילים משנת לימוד שלמה.

עם רוחלה כפרי , בהשקת הספר בנהלל

האומנות, כשהיא חצובה בסלע, תישאר עוד הרבה דורות אחרינו. הפסלים של כפרי הניצבים בתבנית נוף הולדתם – הם העדים הטובים ביותר ליסודות הנמשכים.

וזו המתנה הגדולה שרוחל'ה נותנת לנו ליום הולדתה ה-103. כאן במועדון הוותיקים בנהלל. עם המון ילדים ונכדים ונינים ולדורות הבאים הלאה.

להמשיך ולזכור ולשמור. (עונג שבת בנהלל, לכבוד רחל כפרי בת ה-103 והשקת ספר האמן מרדכי כפרי).