עם ישראל ישן שנת ישרים עד תרדמת עמוקה

14.3.2025

נכתב ופורסם באוגוסט 2023, חודשיים לפני 7 באוקטובר.

יום יבוא ונכד ישאל את סבו:

"סבא, איך זה שגידלתם מפלצות בישראל החופשית, כל כך הרבה שנים"? איך זה שלא זעקתם והתרעתם והייתם גיבורי ישראל במלחמות ועלובי נפש באזרחות"?

וסבא ישיב לו: "אני מתבייש נכד. למען בצע שלטון עשינו הכל ושכחנו את מי שהיינו באמת. מי שניסה להתריע, נערף ראשו, או שהוא כופף אותו לכיוון הנכון. רובנו היינו אנשים טובים. אבל שתקנו. היה לנו נוח להפקיר את מדינת ישראל".

והנכד ישאל: "ועכשיו סבא, מה נעשה עכשיו סבא"?

צילום אילוסטרציה ממוזיאון הילדים בחולון

- "אינני יודע נכד יקר. הלוואי שלא איחרנו את הרכבת. הקטר כבר מצפצף עלינו ונשארנו בתחנה מאחור. אני מתבייש שגם אין לי תשובה. ההורים שלי, סבא וסבתא שלך וגם סבא וסבתא שלי, בנו כאן מדינה לתפארת.

אנחנו נרדמנו בשמירה והפקרנו אותה. עכשיו אנחנו זועקים ברחובות, כמו ביום הכיפורים. עכשיו תורכם להציל את המדינה מהשגיאות שלנו. לא מפני הערבים, אלא מפני היהודים. והלוואי שתצליחו נכד יקר. אני כבר לא אראה איך, אבל אני מאמין בכם.

לא תהיה לכם ארץ אחרת. זו תהיה מלחמה קשה על המשך הגאולה ורק אתם תצילו את עצמכם מפני עצמכם. תצטרכו להאמין במדינה יהודית ריבונית דמוקרטית, חילונית-דתית מסורתית. עם חרדים וערבים שותפי אמת בזכויות וחובות אזרח לאומיות, צבאיות או אזרחיות. אם תתנו לקיצונים לטפס עליכם, לא תהיה לכם מדינה. תמיד תרגישו זרים, בכל מקום בעולם.

ואיך אני יודע? הייתי שם בעצמי. גם הצלחתי וגם נכשלתי. הלוואי שתצליחו.

אתם חייבים להצליח, או להיות מפוזרים בכל העולם. זה הייעוד שלכם: לחזור לשפיות ולבנייה. לעצור את ההורסים והמחריבים את הארץ מבפנים".

- "תודה סבא. אני מקווה שזה לא גדול עלינו, כל מה שאמרת".