רות דיין, שנה בלעדיה - טוותה שלום יופי וחסד

"זה ספר מאד חשוב שנוער יקרא אותו", אמרה רות דיין בראיון על ספרי "שאגה אחרונה במטולה", לכבוד המהדורה החדשה שלו.

7.2.2022

עם רות דיין בביתה לרגל ההוצאה המחודשת של ספרי "שאגה אחרונה במטולה"

לרות דיין מגיבורות הספר, שמור מקום כבוד בסיורי בנהלל, הרצאותי ומפגשי הקוראים ברחבי הארץ.

שבחה של רות הלך לפניה כמעט 104 שנים. היא הלכה לעולמה ונקברה בנהלל בדיוק לפני שנה. היה לה סיפור אהבה מתמשך עם נהלל, מאז הכירה את משה דיין ונישאה לו, הקימה איתו משפחה והתגרשה ממנו לפני 50 שנה.

לא היה ניגוד כה מרתק בינה לבינו. הוא היה ונשאר שנוי במחלוקת. היא היתה אהובה ומוערכת בפי כל. פעילה חברתית, פועלת לקרוב עדות ישראל בתוכה ועם הפלסטינים כשכנים. היא האמינה בכל מה שעשתה למען החברה הבישראל ותרומתה היתה עצומה. כך גם היתה המלכה האם של שבט דיין שהיא ידעה לאחד אותו באהבה ומסירות יוצאות דופן.

רות דיין היתה מופלאה בעיני מכיריה מקרוב ובעיני יודעי פעלה מרחוק. כשבאתי לבקרה בביתה בתל אביב, היתה צלולה, נעימה וזכרונה המופלא הדהים אותי. היא זכרה את המשקים בנהלל לפי סדר שמות המשפחות בכביש העיגול, למרות שעזבה את הכפר כבר לפני כשבעים שנים. כך היתה סופרת אותם ונרדמת טוב יותר בלילות, סיפרה לי.

זה היה המכנה המשותף שהביא אותי אליה, כבן הדור השלישי בנהלל. רות עזבה עוד טרם נולדתי, באותו כביש עיגול.

נפגשנו שוב בעת כתיבת ספרי "שאגה אחרונה במטולה", לפני יותר משלושים שנה. היא הכירה את גיבורי ספרי, בני הדור השני של מייסדי ארגון "השומר". הם הפעילו מרגל בדווי-ישראלי אחרי הקמת המדינה בממלכת ירדן. שמו היה מוחמד אבו-גנוס והם כינו אותו "מוחמד הרצל".

רות גילתה במקרה את בתו דליה - דולי שננטשה על ידו ועל ידי אמה, והרגישה מחוייבת. היא אימצה אותה והפכה אותה לדוגמנית ב"משכית". בסוף הספר אני פוגש אותה בביתה לבקשתי עם דולי. הן מספרות לי את סיפורה המדהים. דולי התגלגלה בבתי יתומים בארץ עד שהגיעה באופן זמני לקיבוץ גשר הזיו. היא התאהבה אהבה אסורה ומוחמצת בעודד אמיר שהתגייס לקומנדו הימי, נהרג במלחמת יום הכיפורים וקיבל את עיטור הגבורה לאחר מותו. גופתו לא נמצאה עד היום, במי ים סוף.

לפני כשלוש שנים ראיינתי את רות לכבוד המהדורה החדשה של "שאגה אחרונה במטולה". היא היתה במיטבה, לקראת גיל 103. זכרה לפרטי פרטים הכל, כאילו קרו רק אתמול.

על הקיר בביתה, מאחורי כוסתה, היה תלוי ציור גדול של משה דיין. רות, על אף שהיא שרצתה להתגרש ממנו, ראתה בו מדינאי ב"עשר רמות מעל האחרים", כפי שאמרה לי. הערכתה אליו, למרות מחלוקות אישיות ופוליטיות, לא מנעה ממנה את הזיכרון הטוב ששמרה לו. והיא ממש לא נזקקה לו לתהילתה בזכות עצמה.

בסיום הראיון המצולם ביקשתי להקדיש לה את השיר ב"כפר געגוע" על נהלל של שנינו. עכשיו היא קבורה בנוף השיר הזה באמצע, לצד שני בניה אודי ואסי שנפטרו עוד לפניה בצער גדול. רות דיין היתה אשה אצילה. בסיורי "רוחות הכפר", בהרצאות ובמפגשי הקוראים בזום, אני מקדיש לה חלק חשוב, בזכרה לברכה.

בהלווייתה, לפני שנה, הונח זר גדול מטעם סוהא עראפת אלמנתו של עראפת על קברה הטרי וזר נוסף מטעם ריימונדה טאוויל, אמה של סוהא, שהיתה ידידתה הקרובה שנים רבות, בניסיון להידבר בין העמים ששתיהן האמינו בו. עד ימיה האחרונים של רות נהגו השתיים לשוחח בטלפון מידי שבוע. המשיכו לנסות להאמין בשלום וביחסי שכנות הוגנים בין העמים.

הזר של סוהא עראפת על קברה, בהלווייתה בנהלל. צילום: אוריאל בן עמי

===

בִּכְפַר גַּעְגּוּעַ

עֶרֶב יוֹם הַזִּכָּרוֹן בִּכְפַר גַּעְגּוּעַ

פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי לִפְגּשׁ

רֻבָּם לָמְדוּ לִשְׁתֹּק זֶה עִם זֶה —

מוּל לוּחוֹת הָאֶבֶן, הַשֵּׁמוֹת וְהַפָּנִים

כָּמוֹנִי פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם

כָּמוֹנִי נִפְצְעוּ בַּדֶּרֶךְ

כָּמוֹנִי הָיוּ בְּטוּחִים בְּגַן הָעֵדֶן

וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ עֵירֻמִּים וּמְפֻכָּחִים.

אָהַבְנוּ אֶת הַכְּפָר, נִזְכַּרְנוּ

אֶת עֶגְלוֹת הַיְלָדִים

שֶׁהִתְחַלְּפוּ בְּהוֹרֵינוּ הַזְּקֵנִים

עִם פִילִיפִּינִיּוֹת מֵאָחוֹר

שֶׁדּוֹחֲפוֹת אוֹתָם קָדִימָה.

נִפְרַדְנוּ בְּגַעְגּוּעַ

אֶצְלֵנוּ תָּמִיד יָדְעוּ דְּבָרִים

רַק לְאָחוֹר.

(אוריאל בן עמי, מתוך "מנהלל ועד בכלל - רטרוספקטיבה")

קבר רות דיין: טוותה שלום, יופי וחסד. צילום: אוריאל בן עמי