top of page

ארבעים ושמונה שנים למבצע אנטבה

  • Writer: אוריאל בן-עמי
    אוריאל בן-עמי
  • Jun 12
  • 2 min read

Updated: Jun 17

6.7.2024


השיבה הביתה מאנטבה לנתב"ג, יולי 1976, צילום דיוויד רובינגר
השיבה הביתה מאנטבה לנתב"ג, יולי 1976, צילום דיוויד רובינגר

הנועז והדמיוני שהיה אי פעם בעולם, לחילוץ בני ערובה יהודים וישראלים, שנחטפו בידי טרוריסטים לאוגנדה.


עשרות חיילים, ועוד מפקדים ונוספים במעטפת התומכת, השפיץ של השפיץ של לוחמי צה"ל, טסו בהרקולסים 4000 קילומטר מישראל לשם, לכל צד. יצחק רבין ראש הממשלה לקח אחריות מראש. הוא הודיע שאם ייכשל, הוא יתפטר מתפקידו. היה ברור שמבצע מורכב כזה, במרחק כזה מישראל עלול לעלות בחיי חטופים וחיילים רבים, שבאו לחלץ אותם.

יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל נפגע ונהרג במכת האש הראשונה של חייל אוגנדי. החייל סורין הרשקו נפגע ונשאר משותק עד היום בכסא גלגלים. חיילי צה"ל בפעולה מופתית, מקצועית ומדויקת הדהימו את העולם ושבו הביתה לישראל בשלום עם בני הערובה המשוחררים. מיטב הלוחמים עשו הכל בלחימתם זה לצד זה וניצחו במאמץ, רוח מבצעית וחברית, בכוח משותף.

יצחק רבין ראש הממשלה, יגאל אלון שר החוץ ושמעון פרס שר הביטחון בהמתנה לחטופים בנתב"ג , יולי 1976 צילום: ASSOCIATED PRESS
יצחק רבין ראש הממשלה, יגאל אלון שר החוץ ושמעון פרס שר הביטחון בהמתנה לחטופים בנתב"ג , יולי 1976 צילום: ASSOCIATED PRESS

 ***

זה היה לפני 48 שנים. יוצאי סיירת מטכ"ל והיחידות המובחרות האחרות, התפצלו מאז בדעותיהם, השקפותיהם וטעמיהם הפוליטיים. חלק מהם שהיו יחד נחוש והחלטי מאד, נלחמים עתה זה בזה. פוליטית, כוח, כסף וכבוד.

מוצאים עצמם משני צידי המתרס, בקרב על קיומה של ישראל. שיקולי חלקם זרים ומונעים מקרבה וחנופה למנהיג הערל שהתחלף והרעיל את האווירה בישראל.

חלק מהם שהיו בכירים בצה"ל ובשירות הביטחון, בעלי שם מצוין, ויכולים להציל את ישראל מפניו, מבזים את כבודם כדי להיות ביביסטים. הם אינם מתביישים. הם מקריבים את שמם הטוב שהיה להם - ואת ערכיהם הקודמים שהיו להם, כדי להתפלש בעפר רגליו.

איזה עולם עצוב של בעלי עמוד שידרה, שהעדיפו לעבור למשפחת הזוחלים וחסרי החוליות. מה לא עושים למען הביטחון והחזון והמזון הלאומי והגולמי.

ממשלת הגולם בישראל מעיפה לנו פרפרים של כסף והחיזבאללה מעיפים לנו כטב"מים מלאי נפץ ומחריבים את הצפון, אחרי חמאס בדרום. עלובי החיים משלנו לוקחים אותנו כבני ערובה. מלחכים את פינכת המנהיג. המון מקום נשאר עדיין בפינכה הזו. והם עדיים מצטופפים, מהבילים בה.


 
 
 

Comments


bottom of page