ואולי נהייה נִינְוֵה?

6.9.2024

הדג מקיא את יונה אל היבשה. אולי גם הארץ שלנו תקיא את עצמה מתוכה לדרך חדשה?

נִינְוֵה היתה עיר גדולה מאד של עבודה זרה – סמל לכל הרע. אלוהים מטיל משימה על יונה הנביא להתריע בפניה שהעיר תתהפך על עצמה. יונה מנסה לברוח מהבשורה. הוא חושש שאלוהים ירחם בסופו של דבר העיר ונבואתו תהיה נבואת שקר. מן הצד האחר, יש אומרים, שיונה חושש ש נִינְוֵה תחזור לחטאיה ולרשע הגדול – ולכן אסור להצילה ויש להחריבה.

-

הסיפור המרתק על יונה, נשאר אקטואלי עד היום. הוא נמלט מפני אלוהים על ספינת מלחים זרים. הים סוער ומאיים להטביע את הספינה. יונה מבין ומודה בפניהם, שהוא עברי, הנמלט מפני אלוהים והאשם בו. הוא מבקש מהמלחים לזרוק אותו לים, כדי להציל אותם והים אכן נרגע. אלא שדג גדול בולע את יונה למשך שלושה לילות. הוא מתחנן בתוך מעי הדג שאלוהים יצילו והדג אכן מקיא אותו חי לחוף. סוג של אגדה ונס גם יחד. אולי רק משל ואולי גם נמשל.

יונה מבין שאין לו ברירה. הוא חייב להגיע ל נִינְוֵה העיר הגדולה, ולהכריז שהיא תתהפך בתוך 40 יום.

מלך נִינְוֵה וכל אנשיה נבהלים מאד. חוגרים שקים ואפר לראשם ואף צמים מפחד חורבנם, כפי שמבטיח יונה בשם אלוהים.

וכאן בא ה"טוויסט" בעלילה. אלוהים אכן מרחם על אנשי נִינְוֵה ומוחל להם. מאמין להבטחתם שישובו לדרך הישר.

יונה מתווכח עם אלוהים, האם לא שלח אותו להיות "נביא שקר". אלוהים משיב לו שתשובת אנשי נִינְוֵה חשובה יותר מקיום חורבן העיר על אנשיה וכל רכושה.

סיפור יונה נִינְוֵה אקטואלי מתמיד. יש אומרים שיונה הצליח לתקן את אנשי נִינְוֵה, שהיתה בממלכת אשור, סמוך לנהר החידקל. הוא הצליח יותר מנביאים אחרים שהוכיחו והזהירו את מלכי ישראל, שהמשיכו בדרך הרשע, הבצע, המירמה והפרת האמונים.

ספר יונה נקרא בתפילת המינחה של יום הכיפורים כדוגמא ומופת לתקן ולהינצל מרוע הגזירה.

אז אולי כדאי לנו להיות נינוה?

הנה השיר הנפלא של יורם טהרלב ואלונה טוראל "קום לך אל נינווה יונה" – בביצוע להקת פיקוד המרכז.

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה

הָלַךְ לוֹ יוֹנָה עִם תַּרְמִיל עַל הַשֶּׁכֶם,

הָלַךְ לוֹ יוֹנָה עִם כַּד מַיִם וְלֶחֶם,

הָלַךְ לוֹ עַלִּיז כְּדַרְכּוֹ בַּמִּשְׁעוֹל,

לְפֶתַע שָׁמַע מֵעָלָיו אֶת הַקּוֹל:

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה,

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, יוֹנָה!

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה,

קוּם וְהִנָּבֵא, יוֹנָה!

בָּרַח אָז יוֹנָה, אֶת הַצַּעַד הֵחִישׁ הוּא,

יָרַד בַּסְּפִינָה הַהוֹלֶכֶת תַּרְשִׁישָׁהּ,

אַךְ פֶּתַע נִגְעַשׁ גַּם הַיָּם הַכָּחֹל

וּמִן הַסּוּפָה אָז הִבְקִיעַ הַקּוֹל:

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה...

שְׁלוֹשָׁה סַפָּנִים אַדִּירֵי כְּתֵפַיִם

כְּמוֹ אֶבֶן זָרְקוּ אֶת יוֹנָה אֶל הַמַּיִם,

וְשַׁמָּה בְּלָעָהוּ הַדָּג הַגָּדוֹל,

אַךְ גַּם בְּקִרְבּוֹ עוֹד שָׁמַע אֶת הַקּוֹל:

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה...

הָיְתָה סְעָרָה אֵיזֶה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

לְפֶתַע הַדָּג חָשׁ בִּבְנֵי הַמֵּעַיִם,

וְאָז הוּא הֵקִיא אֶת יוֹנָה עַל הַחוֹל

וְשׁוּב מֵעָלָיו הוּא שָׁמַע אֶת הַקּוֹל:

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה...

הָלַךְ אָז יוֹנָה אֶל נִינְוֵה וְהוֹדִיעַ:

הָעִיר תֶּחֱרַב! אֲבָל זֶה לֹא הִשְׁפִּיעַ

וְאָז הוּא אָמַר: דַּי, אֵינֶנִּי נָבִיא,

זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי, לֹא, זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי!

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה...