top of page

בין נהלל לשכם | בין עפרה לניר בנים

  • Writer: אוריאל בן-עמי
    אוריאל בן-עמי
  • Jun 13
  • 3 min read

26.11.2024


המאמר ממקור ראשון 30.5.2014
המאמר ממקור ראשון 30.5.2014

אורי אליצור ז"ל, היה ממייסדי גוש אמונים והתנחלות עפרה, הישוב היהודי הראשון בשומרון.

לפני 40 שנה היה לי "סקופ", בזכותו, בעיתון "דבר", שמטעמו הייתי עיתונאי ביהודה ושומרון.

היינו בקשר הדוק אותן שנים, עם רספקט הדדי ומחלוקת ברורה.

אורי אליצור נפטר לפני כ-10 שנים ואת המאמר המצורף פרסמתי ב"מקור ראשון" לזכרו.

חגי סגל, גם הוא איש עפרה ומחליפו של אליצור, כעורך הראשי, אישר אותו לפרסום.

מאז הזמנתי לא פעם את עורכי "מקור ראשון" לביקור הדדי בנהלל ובעפרה.

נדחיתי ולא נעניתי.

נראה שהטעם לביקור כזה כבר חלף ופג תקפו.

בשבוע שעבר, אירעה עוד טרגדיה ישראלית. זאב-ז'אבו ארליך, איש עפרה בן 71, ארכיאולוג ידוע ואדם אהוד, נהרג בלבנון בנסיבות שנויות במחלוקת. נסיבות משימתו שם וחיולו בדיעבד כאיש מילואים, לאחר מותו, הותירו טעם מר.

המאמר ממקור ראשון 30.5.2014
המאמר ממקור ראשון 30.5.2014

חייל צעיר וסדיר מ"גולני", גור קהתי בן 20, ממושב ניר בנים, שאיבטח אותו, נהרג בתקרית.

סבו, תא"ל בדימוס אסף אגמון, תיאר באופן מצמרר - את הרשלנות גם בהלווייתו. הבור שניכרה עבורו מטעם משרד הביטחון, היה צר מידי. היה צריך להוציא את הארון ולהכניסו שוב, בכוח, עד שנכנס סופית לאדמה.

***

ואני חוזר להיסטוריה:

אורי אליצור עורך "מקור ראשון" היה עיתונאי-פוליטיקאי מסוג אחר. שפתו היתה חדה וברורה, לפעמים בוטה והאידיאולוגיה שלו סדורה ונוקשה. הוא לא היה מאלה ש"הוציאו להם את הדברים מהקשרם" ולא נבהל מעיתונאים שמאלנים, או מבעלי דעות שמאלניות. הוא היה כאמור ממייסדי גוש-אמונים ועפרה והיה מעניין מאד לריב איתו. אף פעם לא ריב אישי.

בתקופה שבה הכרנו, היה לו ולראשי המתנחלים מאד חשוב לדבר עם עיתון "דבר". הם מאד רצו להיחשב כחלוצים, ממשיכי דגניה ונהלל, מה שלא בדיוק הסכמנו. ממשיכיו אז, עוד לא דיברו על ססססמולנים בבוז. הם רצו בו בזמן לפעול נגד הממלכה וגם להחליף אותה.

בית הכנסת בנהלל כיום. צילום: אוריאל בן עמי
בית הכנסת בנהלל כיום. צילום: אוריאל בן עמי

המאמר המצורף, פורסם ב"מקור ראשון", לאחר פטירתו. עיתון "דבר", שבו כתבתי ועבדתי מול אליצור, דעך ונסגר בשנות ה-90 . בינתיים נותרו לנו שני עיתונים מרכזיים, שהפכו לעיתוני נישה. "הארץ" של השמאל שנותר ו"מקור ראשון", בעיקר של תושבי יהודה ושומרון. לשניהם יש ייחוד וצביון, אך אלקטורט קטן. "הארץ" מזוהה עם עמדות מרצ, שכבר איננה בשוק הפוליטי. קוראי "מקור ראשון", אחרי משחקי זיג-זג של ימין, ימין חדש והימין הכי חדש, מכנים עצמם "הציונות הדתית". מפלגה קיצונית בשם זה, מייצגת אותם בשלטון. הם נקרעים בתוכם בקשר לזהותם שהיתה בעבר ממלכתית ואחראית.

פעם, בעבר, שיחקתי ביני לבין עצמי ברעיון, ששני היריבים האלה ישתפו פעולה ביניהם. בלי לפגוע בקו האידיאולוגי שלהם ובהיבטים המסחריים - יפרסמו במשותף חלק מן המאמרים, החלוקים בדעותיהם.

זאת יכולה היתה להיות במת שיח ראויה, לחשוף קצת את אלה לאלה, להסיר קצת דוגמות וסטריוטיפים, מבלי לאיים בגידופים, או להישאר צודקים בעיני עצמם.

 "הארץ" אמנם מפרסם עמדות ימניות במאמרי אורח, אך "מקור ראשון" נמנע מביקורת על הציבור שלו. טרוד בהגנה עצמית על הבסיס הפוליטי, שהלך והתרחק והקצין בשלטון.

המתנחלים, עם ספר תורה, במלון הערבי שפלשו אליו בשכם - 21.9.1984 (שער "דבר השבוע")
המתנחלים, עם ספר תורה, במלון הערבי שפלשו אליו בשכם - 21.9.1984 (שער "דבר השבוע")

ועם זאת מגלה פתיחות מרשימה בסוגיות הדתיים לשעבר, לצד החרד"לים ולצד זינוקן המרשים של הנשים העוסקות בלימודי תורה ובשירות בצה"ל.

***

יש כאן מהפכה חברתית, שבה הציונות הדתית נקרעת בין להשתייך למרכז המפה הישראלי, לבין להישאר סקטור מפלגתי-גיאוגרפי, שמייחל להתיישבות יהודית בעזה ובלבנון. וכל זאת, אחרי החרבת ישובי הדרום והצפון במדינת ישראל המוסכמת על הכל.

 "הארץ", לעומת זאת, כבר איננו מתעקש על המשך היותו ציוני. לפחות לא כל כותביו.

הציונות ואופייה, מאז 7 באוקטובר, ההתפוררות מבפנים עם שלטון יהודי קיצוני ושאלת היחסים עם ערביי ישראל - הן קו השבר ביניהם וגם קו פרשת המים: לאן נמשיך כולנו לזרום כאן.

***

המאמר "בין נהלל לשכם" נשאר אקטואלי במידת מה. גם נהלל וגם שכם נחשבות לנחלת עבר פוליטי. ובכל זאת הוויכוח שלי עם אורי אליצור מאז, ממשיך עדיין לעבור שינוי. במפץ הגדול של מדינת ישראל וזהותה המשתנה.

המבקשים לזהות תהליכים, מאז הביקור שלי בשכם ומאז נפטר אורי אליצור - מוזמנים לקרוא את המאמר המצ"ב.


 
 
 

Comments


bottom of page